מה יהיה איתי?
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
מאז המקרה דחיתי 4-5 בנות (אפילו קצת יותר) לא רואה את עצמי יוצא עם בנות ואני דיי מתוסכל....מכל העסק ...באופן פרדוקסלי וטיפשי מאז המקרה אני אהוד יותר בקרב נשים יש יותר ידידות ....וגם הנשים בברים מתחילות להתעניין לפעמים זה כאילו אני משדר משהו אחר רך יותר נעים יותר אולי קשוב יותר....והנה השאלה הגדולה שכולם שואלים ויראים ממנה(: מה יהיה איתי???כי סהכ אני חי חיים די פתאטיים לא עובד בכלום בלי חברה ומענג את עצמי שעות על חשבון דברים אחרים וחשובים מאוד (אוננות אצלי זה מן בריחה מהמציאות) אני אדם בוגר כמעט בן 30 האם אלו חיים לאדם בגילי?האם אני יוכל להתמודד עם הפחדים החששות והעכבות...אני מאוד מודאג מה יהיה איתי לעזאזל???
MR BLUE יקר, כמי שהתחיל טיפול לפני זמן לא רב, עליך לנסות ולהתאזר בסבלנות, ולנסות להימנע - אפילו במחשבותיך - מאמירות כה מייאשות כמו "אני לא רואה את עצמי יותר עושה...." או "האם אלה חיים לאדם בגילי". אלה אמירות המשקפות מצב זמני של דיכאון, המעוות את החשיבה ומכניס ממד קטסטרופלי וחסר תקווה. העובדה שבנות נמשכות אליך ומתעניינות בך מעודדת כשלעצמה. זה מזכיר לי, להבדיל אלפי הבדלות, את אותם אנשים המדווחים כי מאז חלו במחלה קשה, הבינו כי לחייהם יש משמעות וערך. אולי היית צריך את ה'מקרה' ההוא, כדי ללמוד משהו חשוב על איכויותיך הלא מיניות כגבר. כנראה שעוד לא נגמר השיעור, ויש להמתין בסבלנות עוד קצת. אני חושבת שבסוף דווקא יהיה טוב ליל מנוחה ליאת
מה הסיפור שלך? ואני לא מתכוונת להיות בוטה. יצא לי לקרוא את הודעותיך ויש לי הרגשה שפספסתי משהו רציני, "מאז המקרה" מופיע אצלך הרבה, אפשר לדעת מהו המקרה?
קיום יחסי מין עם נערת ליווי(:
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
