דכאון ?

היי, לפני שנתיים סיפרתי לאבא שלי על היותי הומו. הוא לקח את זה מאוד קשה; מזה שנתיים הוא הפסיק לעבוד (עצמאי, זאת אומרת שאינו מחפש פרוייקטים), נמצא בבית רוב היום ודואג להכין אוכל לאחותי הקטנה; מנסה ליצור מינימום מגע עם אנשים (מתוך בושה) ומכיוון שאיני גר בבית אלא כמה אלפי ק"מ משם (ללא קשר לבשורה הקשה) - הוא אינו מתמודד עם הבשורה בצורה יומיומית. כמובן שלהכיר בעובדות ולהתעניין בנושא ההומוסקסואליות מעט קשה עם אבי- לאחר נסיונות מרובים (מצדי ומצד אמי) זה נשמע כאילו אבי בדכאון קליני ? מה עושים עם אדם בן 50 בדכאון שלא בהכרח רוצה לצאת מזה ולדבר על זה ? -הסיכוי להצליח ולשכנע אותו לדבר עם משהו מקצועי שואף לאפס.

ערב טוב, לא בטוח שהדיכאון של אביך קשור ישירות לבשורה שלך. בהחלט יתכן שהפוטנציאל הדיכאוני היה שם גם קודם, והבשורה שלך הדליקה את זה, וזימנה הסבר נוח למצב. תהא הסיבה לדיכאון אשר תהיה, רווחתו הנפשית של אביך אינה באחריותך, וכשם שלא בחרת להיוולד עם צבע עיניים זה או אחר, כך גם נטייתך המינית היא עניינך בלבד, ואינה אמורה להשפיע באופן כה עמוק על אורח חייו. הורים רבים מתקשים לקבל את הנטייה ההומוסקסואלית של בנם, ויש להניח להם לעכל זאת בקצב שלהם מבלי לדחוק בהם. בהחלט יתכן שאביך מסרב להיעזר כחלק מניסיון לא מודע להפעיל אותך באמצעות יצירת אשמה. אני מציעה לך להימנע מנטייה להאשמה עצמית, ולזכור שהנסיגה של אבא היא סוג של בחירה שלקח על עצמו. כאדם בוגר הוא רשאי לעשות בחירות לכאן או לכאן, ולא נותר לכם אלא לכבד את החלטותיו כרגע ולקוות לטוב. כל הכבוד על ההחלטה לצאת מן הארון למרות הכל. ליאת