לטלי

איך חוזרים לאכול? היום ישבתי מול הדיאטנית ורק שמעתי אותה אומרת לי "את בתת תזונה","הגוף שלך במצב מאוד לא טוב", "את חייבת להבטיח לי לאכול ולא להקיא" , "תסמכי עלי אני רק רוצה לעזור לך " , "את צריכה להאמין בי.אני מבינה במיקרים האילו". אבל איך מיישמים את זה כשיש תחושת דחייה מאוכל? התווכחתי איתה שתוריד לי את הגבינה מהתפריט .אמרתי לה "מה זה משנה עוד 50 קלוריות" אז היא אמרה לי "אילו עוד גרמים של סידן לגוף שלך". היא כ"כ מתוקה,והיא לא איזו אישה מבוגרת שלא מבינה מה אני מדברת איתה.היא מאמינה שקשה לי.מבינה בהפרעות אכילה.באמת איכפת לי ממה שהיא אומרת.אבל לא מצליח לי.באתי הביתה ומכל הלב חשבתי להתחיל לאכול,ובכל זאת הקאתי. יש לזה פיתרון?

אנג'ל שלום רב, יש לזה פתרון חלקי: ללכת לטיפול טוב שיתמוך בתהליכים שקורים אצל הדיאטנית, ויהיה המשך ישיר שלהם. במקביל לכך מין הסתם מתרחש תהליך אישי-פנימי שאולי יצליח להניא אותך מההקאות. מדובר בעיקר בשיכנוע עצמי, וממש לא לוותר לעצמך. כן אני יודעת שהתשובה שלי בוודאי מאכזבת אותך, אבל צר לי, אין פתרונות קסם. שתיהיה שבת קלה ככל האפשר, טלי פרידמן

שלום, קודם כל אני שמחה מאוד שניתנה לי הזכות לשאלה שלך מהמון המון סיבות. אני רוצה לציין שאני בת 14 ולפני כחודש אובחנה אצלי הפרעת אכילה. מכיוון שעם הזמן וככל שהבעיה אצלי החמירה, כך התווספו אצלי החדים לאכול והחששות מאוכל והמחשבות שמגיעות לאחר שאתה אוכל והדחייה מהאוכל ותחושת הגועל שהרגשתי ואני ל-ח-ל-ו-ט-י-ן מרגישה אותו עד עכשיו, כאשר אני נאלצת לאכול. כעת אני מאושפזת ביחידה להפרעות אכילה בביה"ח שניידר. "תפסו" אותי לפני כחודש כאשר נקבעה לי פגישה עם רופאה שמתמחית בנושא, הם הבינו שאני נמצאת במצב של חיים ומוות והכניסו אותי לאישפוז מלא בחדר מיון. למרות זאת סירבתי לאכול. הבנתי שאני במצב של חיים ומוות ושאני "צריכה" לאכול גם אם אני לא רוצה, אבל אני פשוט לא הייתי מסוגלת. קפאתי במקום כשהאוכל הוגש לי, נגעלתי ממנו, וידעתי מה הוא יעשה לי לאחר מכן, הפחדים, החרדות, תחושת הגועל. מוכר לך? לחלוטין. ואל תחשבי או שאפילו תעלי על דעתך לרגע שכעת אני נהנית לאכול, או שכעת האוכל לא גורם לי להרגיש אשמה, ומגעילה, ודוחה, ושמנה, אבל יש רק מילה אחת שיש לי להגיד לך בנושא הזה : ה ת מ ו ד ד ו ת ! כשהייתי במיון סירבתי לאכול, הם הכניסו לי צינור לאף שדרכו הואכלתי במשך 5 ימים. אני רוצה להבהיר לך מה עבר עליי עדשהגעתי לאן שאני נמצאת בו היום. לא יכולתי לישון, היה לי קשה לנשום, לדבר ולזוז. הגעתי למחלקה עם משקל של ילד בן 9 , היה לי דופק של בן אדם מת,. נדקרתי, נבדקתי ואף דיברתי עם פסיכיאטרית שכתבה המלצה לגבי מצבי שלפיה יש לאשפז אותי במחלקה פסיכיאטרית. האמת היא, שיש לי עוד המון מה לכתוב לך, עכשיו אני נמצאת במעין מצב של הכחשה לגבי מצבי, אני מעדיפה להתעלם מהשמות שיש לבעיה שאובחנה אצלי ולא לדבר עליה. אני מעדיפה להתמודד עם כל הבעיות ללא שמות ותארים. בכל אופן אשמח לדבר איתך מכיוון שאת מזכירה לי אותי, בדיוק! ואני זוכרת איך נשמעתי כמוך, בדיוק! ועכשיו אני חושבת בצורה דומה אבל ההסתכלות שלי על הדברים היא שונה, מכיוון שהבנתי ש"נתפסתי" ויש לי שתי בחירות: סירוב לאוכל ואישפוז במחלקה סגורה, ששם ההאכלה נעשית בכפייה. או אכילה - דבר שלדעתי הוא נוראי ומגעיל, דוחה ומזוויע, שכרוך שקשיים ובעיות שאין לי צורך לפרט מכיוון שאת מודעת אליהם בדיוק כמוני. אני אשמח לדבר איתך. מאוד מאוד מאוד. 03-9384333Angel כתב/ה: > > איך חוזרים לאכול? > היום ישבתי מול הדיאטנית ורק שמעתי אותה אומרת לי "את בתת > תזונה","הגוף שלך במצב מאוד לא טוב", "את חייבת להבטיח לי לאכול > ולא להקיא" , "תסמכי עלי אני רק רוצה לעזור לך " , "את צריכה > להאמין בי.אני מבינה במיקרים האילו". > אבל איך מיישמים את זה כשיש תחושת דחייה מאוכל? > התווכחתי איתה שתוריד לי את הגבינה מהתפריט .אמרתי לה "מה זה משנה > עוד 50 קלוריות" אז היא אמרה לי "אילו עוד גרמים של סידן לגוף > שלך". > היא כ"כ מתוקה,והיא לא איזו אישה מבוגרת שלא מבינה מה אני מדברת > איתה.היא מאמינה שקשה לי.מבינה בהפרעות אכילה.באמת איכפת לי ממה > שהיא אומרת.אבל לא מצליח לי.באתי הביתה ומכל הלב חשבתי להתחיל > לאכול,ובכל זאת הקאתי. > יש לזה פיתרון? >