.

אחרי פרק זמן סביר יחסית שוב מבצבץ הכאב, הדמעות הרצון לא להיות. הצורך הקשה לחתוך את עצמי (מעולם לא עשיתי את אבל זה קיים ככמיהה בכל זמן קשה) היום במקלחת חיפשתי סביב במה להשתמש - לא מצאתי. מעולם לא ספרתי את זה לאיש. אני שונאת את עצמי. חרא של בן אדם שלא לומד מכלום. והכעס כלפי כל העולם.

לילה טוב, כמה קשה לך. אני מצליחה לשמוע דרך המילים את הכאב והמחנק של הבדידות, הזעם, הייאוש. אני מבינה עד כמה הרצון להיעלם ולא לכאוב עוד, יכול לזעוק מתוכנו ללא אזהרה. לפעמים, בגלל שאין לנו אף אחד אחר, עליו נוכל לפרוק את רגשותינו, אנו תוקפים בזעם את הקורבן האפשרי היחיד - אותנו עצמנו. אני שמחה שלא פגעת בעצמך בסופו של דבר, וששיתפת אותנו. אין לי ספק שאת אדם טוב, שזכאי לטוב, כמו כולנו. נסי למצוא עזרה. יש גם אנשים טובים סביבך. ליל מנוחה ליאת

נזקקתי להתייחסות כלשהי. לא יודעת אם עזר. אבל תודה בכל מקרה.