דרכי התמודדות עם התפרצויות זעם אלימות אצל ילד בן 6

שלום רב, בני בן השש עובר לכל הדעות תקופה קשה: שינויים תקופים ובלתי נעימים במערכת המשפחתית (ב"גזרת" האחים), התמודדות עם 2 מקרי מוות במשפחה בשנה החולפת, וכעת גם כניסה לבית-הספר... עד תחילתה של שנת הלימודים התמודד עם הקשיים די יפה, דיבר ושיתף (מאוד וורבלי), המשיך בשגרת יומו, בקשרי החברות ובעיסוקיו. ככלל ילד שליו, בעל שמחת חיים וחוש הומור, מקסים, סקרן, אינטליגנטי ומאוד רגיש לסביבתו , מחפש מושא "טיפולי" ומגדיר את עצמו "יש בי אהבה" :) לקראת תחילתה של שנת הלימודים פיתח ציפיות מאוד גבוהות מבית הספר, הלך לשם עם מוטיבציה מאוד גבוהה ובהתרגשות עצומה, ככל הנראה ציפה "לכבוש" את עולם הקריאה והכתיבה ב"יום אחד", וכעת ציפיותיו התבדו. ניכרת עליו רמה הולכת וגוברת של תסכול, מתלונן על "שעמום בכיתה", במגביל לאחרונה ניכרת הופעה והחרפת החרדה (פתאום אחרי 6 שנים שלוות ונטולות דאגות הופיע "פחד מגנבים" החוזר באופן כפייתי מדי ערב בשעת השכבה, ותופס נתח נכבד בעימותי הערב), התקפי רוגז ובכי פתאומיים ("באמצע יום בהיר"), הגולשים לעיתים להתקפות זעם אלימות (מתחיל להרביץ לנו, לנסות לנשוך, לצרוח, לקלל).לצערי, הנסיון להיות איתו תקיפים ולהבהיר לו ש"אצלנו לא מרביצים" ממש לא משיג את המטרה, בעודנו מדברים ב"קול תקיף ורגוע" הוא ממשיך להנחית מהלומות כבדות, וסשנים כאלה יכולים להמשך עד חצי שעה, עד שהגל רוגע מעצמו. יש לציין כי בסך הכל במהלך היום מתפקד בסדר, ישנה ירידה מסוימת בתאבון, אבל לא דרמתית. אנחנו מבהירים לו עד כמה חשוב שהוא יאכל וישתה בזמן והוא די משתף פעולה. הנסיגה ההתנהגותית לרוב מתרחשת כשהוא עייף, רעב או לאחר ישיבה במבנה לא ממוזג.המעברים ממצב זה לאחר (שובע/רעב, ערנות/עייפות) הם מוקצנים ומוחצנים. מאחר שלא ניתן לבטל באופן ניכר את השפעות הארועים בסביבתנו על הילד, אני מחפשת דרך לתמוך בילד על-מנת לנסות ולמתן את השפעות הסטרס, וגם להתמודד טוב יותר עם הסמפטומים הקשים. אודה לכם על המלצות לטיפול בבעיה, מה כדאי להגיד כדי להרגיעו, וכיצד להתנהג עם התקפי הזעם. תודה מראש.

שלום רב לאמא המודאגת, בהחלט יתכן שההתנהגות שאת מתארת אינה אלא תגובה משברית נוכח התגברות גורמי לחץ בסביבתו של הילד. הכניסה לבית הספר מהווה כשלעצמה סטרסור רציני, וכשהיא "נופלת" על היסטוריה קודמת של אירועי משבר, היא יכולה לגדוש את הסאה. את מתארת כאן כמה מוקדי קושי שונים, אשר כל אחד מהם דורש סוג אחר של התערבות. אני בספק אם תוכלו לעשות זאת ללא הכוונה של איש מקצוע. בכל מקרה, כרגע יש עדות לחרדה רבה ומצוקה ממשית של הילד. החרדות לפני השינה נראות קשורות בעיני למקרי המוות, אשר לא ברור לי, מכאן, האם וכיצד עובדו ע"י הילד והמשפחה. גם אם ילדים נראים כאילו קיבלו את עובדת המוות ועברו לסדר יום, לא תמיד הדבר כך, ויש להבטיח שהדברים אכן ידוברו ויעובדו באופן ההולם. הקושי בביה"ס וההתפרצויות נראים קשורים יותר לסף תסכול נמוך, חוסר בשלות רגשית או קושי בהצבת גבולות. בהחלט יכול להיות שבשל האסונות המשפחתיים שעברתם, משהו ביכולת העמידות שלכם, כהורים, נפגע זמנית, ויש מקום להדרכה קצרה שתסייע לכם להחזיר את הביטחון לילדים. בינתים, מול התקפי הזעם תוכלו להשתמש בטכניקת ה"החזקה" (holding), שהיא החזקה מחבקת אך תקיפה של הילד מאחור, באופן המרסן את זרועותיו כדי שלא יוכל לפגוע, לנשוך או לבעוט, ובו בזמן מרגיש מחובק וקרוב להורה. אין להרשות בשום מקרה פגיעה אלימה כלפיכם, ויש לעצור אותה פיזית בכל פעם שיש ניסיון כזה. המלצתי החמה לכם, היא לפנות לפסיכולוג ילדים להדרכה קצרה. בהצלחה, ושנה טובה ורגועה ליאת