שלום,ליאת.

שלום לך ולכל מי שזוכר אותי.אנחנו עדיין מחכים לתינוק,עוד קצת.אני לא מאמינה שזמן רץ כה מהר,בהתחלה נראה שארבעים שבועות זה המון.עייפותמתערבבת עם תרגשות ודאגות.האמת הדבר היחיד שאני חולמת עכשיו עליו זה בית החלמה.אפילו אם זה אשליה מתוקה של שקט נפשי.כתבת לי פעם שככל הנראה עוד לא הגיע זמן ללמוד האלף-באת של עצמי.היתי עכשיו אומרת שאני כה עייפה מזה,מללמוד את האלף-באת של החיים והעצמי.היתי אולי מעדיפה ליישם איזו תוחנית לא מודעת טובה ולהסתדר עם זה מאשר כל הזמן לצור,גם להלחין וגם לנגן.נראה לי שהגיע זמן לצור זהות חדשה בימקום כל מה שנמחק בשנים האחרונות ואולי אז אני אצטרך פחות להשאיל אותה במקרה חרום...סתם...

חני יקרה מאד, ניסיתי לדמיין אותך עכשיו, עם בטן ענקית, עם פנים קצת עייפות, עיניים טובות, מחייכות, מבקשות הקלה. עוד מעט יבוא הסתו, ואיתו התינוקות הראשונים של תשס"ז. אני יודעת שיש לך בבית קטנטנים שיזדקקו לך לאחר הלידה. אני תמיד התנחמתי באמונה שאישה הרה או מניקה עטופה במעין חסד אלוהי ששומר עליה מכל רע. נסי לא לחשוב על האחר-כך, להירגע, ולאסוף כוחות. שולחת לך חיבוק חזק חזק, ליאת

את 100%צודקת.אני פשוט נורא עייפה.חוסר שינה של סוף ההריון גם עושה את שלו.תודה על חיבוק.ובאמת לא כדאי לעשות דיכאון מעייפות נפשית ופיזית,העיקר שיהיה בריא והכל יעבור בשלום.השבועות האלה צריך פשוט לעבור.ואחרי זה נוסיף עוד שלב של מטרנה ועוד מידה של טיטולים והחיים יזרמו הלאה ב"ה עם עליות וירידות.מעניין אבל נירגעתי.יש לי 5שעות עד שהדובון שלנו יבקש מטרנה ואני מתכוונת לשון אותם...:-))