הסתגלות לכיתה א'

שלום, השנה בני הבכור בן שש וחצי עלה לכיתה א' ונורא קשה לו. מדובר בבכי, באי רצון להכנס לבית הספר בכלל ולכיתה בפרט. אני ובן זוגים מעבירים את רוב הבקרים בשבועיים האחרונים בבית הספר על מנת לשכנע אותו להכנס לכיתה. יש לציין שהמורה, הסייעת המלווה והמנהלת מאוד תומכים בו ומנסים כמה שיותר להקל עליו. הבעיות שהוא מעלה הן: קשה לי להיות הרבה זמן בבית הספר, לא בא לי, אני לא רוצה ללכת אחרי בית הספר לצהרון, אני יתגעגע אליכם, ועוד. בכל פעם שאנו מוצאים את הדרך לפתור בעיה אחד, מיד הוא מציף בעיה אחרת. אנחנו מסבירים לו שאין לו ברירה אחרת, אתה חייב ללכת לבית הספר ואי אפשר להשאר עם אמא ואבא שצריכים ללכת לעבודה. זו כמובן לא הפרידה הראשונה הוא מגיל שנה בגן וגם בצהרון הוא נמצא מגיל 4. יש לנו בן נוסף בבית בן 4. יש עצות?

שלום שירה, היום אנו עומדים בחציו של השבוע השני לשנה"ל, ונראה לי שזה די "חוקי" שיהיו קשיי הסתגלות בתקופה זו. לא סיפרת אם גם בעבר היו קשיי הסתגלות למסגרת (בדר"כ ילדים רגישים מסתגלים לאט יותר, אבל מסתדרים בסוף). הקשיים שהוא מעלה מאד רלוונטיים. יום הלימודים בביה"ס מציב תביעות נכבדות ביותר מהילדים הצעירים, והשעות אכן נדמות כנצח. כשלאחריהן מגיע גם צהרון, ההתמודדות נמשכת. אני מציעה לכם לא לנסות ולהתווכח עם טענותיו. אדרבא, אמרו לו כמה אתם מסכימים עם דבריו, מכירים בקושי, ומעריכים את מאמציו - גם אם אינם תמיד מסתיימים בהצלחות. אני רוצה להזכיר עניין נוסף, אותו חשוב לי להדגיש בכל פעם מחדש. עמדתכם אתם ביחס לביה"ס היא אחד הגורמים הקריטיים בהסתגלות של הילד. המעבר לביה"ס מעורר לא מעט חרדה גם בנו, ההורים. הדבר נכון שבעתיים כשמדובר בילד ראשון. ביה"ס הוא המסגרת הראשונה בה הילד שלנו נתון להערכה וציינון של עיניים חיצוניות. הילד עומד למבחן, ואיתו גם אנחנו, ההורות שלנו, ההשקעה שלנו ועולם הערכים שלנו. אם אנחנו, כהורים, נצליח להרגע בעצמנו, לבטוח בילד, לבטוח בעצמנו ולבטוח בצוות ביה"ס, אזי המסר המרגיע יחלחל גם אל הילד. אני מאחלת לכולכם הסתגלות מהירה, ומקווה שהעניינים יירגעו בקרוב. ליאת