מהות הטיפול

שלום, קראתי את כל הדיאלוג בינך ובין מתמודדת וזה היה מרתק והזדהיתי איתה,למרות הצדק בדבריך.בכל מקרה יחסי אל המטפלת ויחסה אלי שונים.יש לי כושר הבעה בכתב,אני אוהבת מאד לכתוב שירים,ועוד ובעל פה אני נתקעת,בחברה אני לא מעורה ושם אני אילמת,מנקודת מבטם סנובית,עכשיו אימי טיפוס מאד רציונלי ושכלתני וקרה שכמעט לא מביעה רגשות {בודאי שלא ליד אנשים}וכשבכיתי שכאב לי מעלבון או פגיעה תמיד היא אמרה:"אל תתיחסי היא סתם נאד נפוח וכו "והיא צדקה אבל אני סופר רגישה ופגיעה ולא יכלתי להתעלם,ולמדתי לא לספר כי ממילא לא קיבלתי תגובה מבינה ותומכת,כמו שלפני תיכון נפרדה ממני חברתי הצמודה ואימי אמרה זה ממילא לא בריא החברות. . . למדתי לא לשתף אף אחד!!!כי בשמחות אנשים לא מפרגנים,וכאב יש לכל אחד את שלו,ומאד מאד קשה לי לדבר על זה עם המטפלת,כשאני אצלה אני מרגישה גוש חוסם וש[כשאני יוצאת אני מתחילה לנשום.יש לי פחד עצום ואפילו אובססיבי מלשתף.ואני לא מסוגלת להפקיד בידי מישהי שאני לא יודעת עליה כלום את המפתח לסודות הכי כמוסים וכואבים ובפרט לא בתיזמון של פעם בשבוע.כי לפעמים אני מאד נסערת ובא לי לשתף עכשיו ואחר כך אני אומרת,מזל שלא שיתפתי.אבל מצד שני אני מבינה שאי אפשר שכל מטופל יחליט מתי ואיפה להיפגש כי יש ענין בזמן ומקום קבועים.לדעתי אם הייתי מדברת בבית ולא בקליניקה זה היה גורם לי יותר להיפתח.{סתם כך מענין אותי אם גם למטופליכ את עונה כך,מחזיקה אצבעות וכו,או רק כאן?}

הילה, מפאת השעה המאוחרת, אני בוחרת להשיב לך מחר. בכל מקרה, אשמח אם עד מחר תכווני אותי לדיון שאליו את מתייחסת. אם אינך יודעת לשלוח לינק, אנא רשמי מאיזה תאריך הדיון. לילה טוב ליאת

שלום הילה, כאשר גדלים על מסר גלוי, לפיו חברות זה דבר לא בריא, יש סיכוי טוב לפתח מנגנוני זהירות וקשיים במתן אמון. טיפול הוא הזדמנות טובה להיווכח במסגרת בטוחה ומכילה שיכול להיות אחרת. לרוע המזל, פסיכולוגים ומטפלים אינם מגיעים לבית הלקוח, (הגם שאישית היכרתי פסיכולוגית שהסכימה לעשות זאת פעם וחוללה מהפך דרמטי), ועליך לעשות את המאמץ לפוגג את הגוש החוסם בגרון. אשר לי, אני מניחה שקיים פער כלשהו בין הסגנון ה"פורומי" שלי לזה שבקליניקה, אם כי פער זה אינו גדול כל כך, מן הסתם. מקווה שתצליחי בסופו של דבר לחוות קרבה ואמון מול האנשים הנכונים. בברכה ליאת