בעיה...

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

12/09/2006 | 22:34 | מאת: טל

שלום ליאת יש לי חברות טובות(אפילו טובות מדי..) לפני מספר חודשים בקשתי לנתק איתן קשר בגלל שמצבי הנפשי היה לא טוב(דיכאון). הן שלחו הודעות,דרשו בשלומי וניסו ליצור קשר בעדינות,אך לי זה הפריע, ובקשתי ניתוק. לאחר מספר חודשים הרגשתי יותר טוב, חשבתי שהתאוששתי. עמוק בפנים לא רציתי ליצור קשר,אך עשיתי זאת, בלית ברירה (למה?לא יודעת). כיום,כחודשיים לאחר מכן, שוב התדרדר מצבי,ואני שוב מתנתקת. לא עונה לשיחות וכד', שלחתי הודעה כי אני שוב בתקופה לא טובה. אני מאוד רוצה להתנתק לגמרי, לא מתאים לי להיות בקשר עם אף חברה. אבל, אני לא יודעת איך להגיד להן את זה. הן חברות טובות,קשר של הרבה שנים, אני לא רוצה לפגוע בהן. אבל גם לא רוצה להמשיך להיות בקשר יותר. איך אומרים לחברות טובות שאני לא רוצה להיות חברה שלהן יותר ??? כשאין שום סיבה ? אני נמצאת בטפול פסיכולוגי(כבר יותר משנה), ניסיתי להבין את זה שם,אך אני לא מצליחה. האמת, שגם מהטיפול הייתי רוצה להתנתק, אני עוזבת כשאני מרגישה יותר טוב,וחוזרת כשאני מרגישה רע.כי זה המקום היחיד שאני יכולה לשתף בתחושות כשרע לי. (בעבר שיתפתי חברה טובה,אך כבר הרבה זמן שאני לא מסוגלת ולא רוצה). מה דעתך ???

לקריאה נוספת והעמקה
13/09/2006 | 00:13 | מאת: ליאת מנדלבאום

שלום טל, אני חושבת שפנית אלינו בעבר, באחת התקופות הרעות, כשרצית להינתק. נראה שהחברות שלך כבר מכירות את הדפוס, וגם אם הן לא מחבבות אותו, אין להן ברירה אלא להשלים עם המציאות. האמת הפשוטה היא ההסבר הטוב ביותר, והחברות שלך כבר הוכיחו את נאמנותן בכך שחידשו את הקשר לאחר הניתוק הקודם. איכשהו, יש לי הרגשה שיותר מהשאלה "איך" את שואלת "למה". איני מכירה את ההיסטוריה הקרובה והרחוקה שלך, וללא ספק זו סוגיה שחשוב להמשיך ולהתעקש להבין בטיפול. מעניין לבדוק מדוע את נמלטת מקשר כאשר את מדוכאת. דפוס כזה יכול להיות קשור לחוויות מוקדמות של נטישה רגשית, כאשר הכאב והאובדן היו בלתי נסבלים עד כדי ביטול מוחלט או הכחשה של צרכי קרבה תלות ונזקקות. כאילו אמרת "כדי שלא ינטשו אותי במצבי החלש, אני אלך קודם". הבריחה וההימנעות לא מאפשרים לך להיווכח שהמציאות אולי שונה כיום, וכי יש סביבך אנשים טובים שיכולים להיות שם בשבילך גם בשעת משבר. נסי, בשלב ראשון, להתעקש על הטיפול ולהישאר בו גם כאשר נדמה לך שאת קרובה מדי. אני מאמינה שהמאמץ ישתלם. בהצלחה ליאת

13/09/2006 | 20:51 | מאת: אור

בנוסף למה שליאת כתבה, נראה לי שההתרחקות אינה רק נובעת מהדיכאון, אלא יכולה להזין אותו. מעניין אם הרגשת יותר טוב בעבר, כשיכולת לחלוק את קשייך עם אותה חברה. כמו כן, מעניין לחשוב מהם התנאים שאפשרו לך לשתפה באותה תקופה ועכשיו לא. מה השתנה? מה התאפשר אז וכעת לא? מה בקשר דווקא אתה אפשר זאת בעבר? הגיוני שכדי לשתף, את זקוקה לתנאים מסויימים. כדאי לבדוק מהם התנאים הללו ולנסות להתקרב להשגתם (זה יהיה אולי קל יותר בתקופות בהן את מרגישה טוב יותר), כך שאולי דווקא תוכלי לשתף יותר כשקשה לך, ואולי להשיג הקלה. תרגישי טוב, אור

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית