סוג של פרידה

היי, אני אם טרייה ומטופלת 3 שנים אצל מטפל שאליו אני קשורה מאד. בעקבות הלידה אני חווה מאין פרידה מסוימת ממנו. הרי הוא היה במרכז (למרות שאני נשואה) ועכשיו כמובן שהבת שלי במרכז חיי. מוזר להודות אבל זה גורם לי לעצבות מסוימת מכיוון שעדיין אני צריכה אותו ועדיין מרגישה הרבה כלפיו ,(עכשיו לאחר חודש שלא הייתי אצלו החלטתי שאני אגיע רק פעם בשבועיים). אני מרגישה שהיחס שלו גם השתנה (גם בגלל זה אני חשה עצבות). מאד בא לי לומר לו שלמרות היותי אם, עדיין אני מרגישה כלפיו הרבה, למרות שיש לי דברים חשובים יותר לחשוב עליהם. כלומר את הצרכים שלי אני לא כל כך שוכחת. האם זה רלוונטי לדבר על הרגשות שלי?

שלום לך אמא טריה, ראשית, קבלי שפע ברכות להולדת ילדתך הקטנה. אני מאחלת הרבה נחת, שמחה ובריאות לכולכם. "האם זה רלוונטי לדבר על הרגשות שלי?" את שואלת, ואני עונה - על מה מדברים עם המטפל אם לא על הרגשות שלנו ??? אחרי לידה, נשים רבות (אם כי לא כולן) מדווחות על סוג של נינוחות, שלווה, אושר גדול, ותחושה של שלמות והגשמה. גם אם מדובר בקושי פיזי הכרוך בהנקה, לילות ללא שינה, אמבטיות ראשונות, שקילות בטיפת-חלב, כביסות אין סופיות - עדיין זו אינטנסיביות מבורכת, המסיטה את מוקד הקשב מאיתנו אל התינוק החדש. יש לי הרגשה שהמטפל שלך יודע זאת, ומוכן להמתין לך עד שתהיי בשלה להמשך העבודה הטיפולית. אולי הנסיגה הטבעית שלו מול עוצמת האירועים נחווית בעינייך כשינוי ביחסו אליך. זוהי הזדמנות לבדוק עם עצמך ואיתו, את האופן בו את חווה את עצמך מול אנשים בכלל ומול גברים בפרט, כאשר את מחליטה להקשיב לעצמך ולפעול בהתאם. האם את יכולה לעשות זאת ללא אשמה מוגזמת? האם את יכולה להתמסר לאושר שלך מבלי להתנצל? נדמה לי שעשיתי "סיבוב", אבל התשובה נותרה- כן, דברי איתו על מה שאת מרגישה. בשביל זה הוא שם ! הרבה מזל טוב ליאת