התמודדות

שלום ליאת, חברה שלי התבשרה לפני מס' חודשים על גידול שנמצא בשדה. הומלץ לה לעבור ניתוח להסרת הגידול שהתגלה בשלב מוקדם, עם אחוזי החלמה מאוד גבוהים. חברתי ניסתה טיפול טבעי והתייעצה עם מטפלים שונים ודחתה את הניתוח. חלפו 4-5 חודשים ובבדיקה חוזרת נמצא שהמחלה החמירה. חברתי מאוד התאכזבה שכן הנס שלו ייחלה - לא ארע. כעת, היא ממשיכה לדחות אתץ הניתוח באמתלות שונות..לחץ בעבודה וכו'..וגם לא כ"כ מוכנה לדבר על זה. מיד כשהנושא עולה, היא משנה אותו. ההשלכות הן מהותיות, כי לאחר ביצוע הניתוח, יתכן מאוד שחברתי לא תוכל ללדת (ע"פ הרופאים). אני חושבת שחברתי מתכחשת ברמה מסוימת למצב החדש וכנראה שמדובר בתהליך של הכרה במחלה. אך הזמן הזה חשוב. מה ניתן לעשות לדעתך? תודה.

מעיין יקרה, השאלה שלך גרמה לי לעצב, גם בגלל התוכן, וגם בגלל שקשה מאד לייעץ במצבים כאלה. ללא ספק, חברתך נמצאת בסוג של משבר, ויש לאפשר לה את הזמן והחירות על גופה, ובו בזמן לשמור עליה מהזנחה פושעת שעלולה להחמיר את מצבה אף יותר. למרבה הצער, יש חולים המעדיפים להימנע מטיפולים ופרוצדורות פולשניות, גם כאשר הרופאים ממליצים עליהם בתוקף. החלטות כאלה יכולות, כאמור, להיות הרות גורל, אבל עדיין מדובר בזכותו של החולה על גופו. אם את מתרשמת שמה שעומד מאחורי ההחלטות הללו היא החרדה, יש לא מעט דרכים לסייע. חיפוש קצר ברשת יעלה לא מעט גופים, פורומים וקבוצות תמיכה שיכולתם לספק מידע, סיוע ותמיכה היא עצומה. כמעט בכל מחלקה אונקולוגית נמצאים גם אנשים שתפקידם לתת מענה לחרדה הראשונית (והמשנית) הנלווית באופן טבעי לגילוי המחלה ולהתמודדות עמה. איני יודעת מה מידת הקרבה ביניכן, אך יש לבדוק האם ההימנעות משיחה היא אכן התכחשות למחלה, או ניסיון להשאיר את הידידים מעט מרוחקים במכוון, כדי להשאיר לעצמה מרחב ישן ומוכר שבו היא אישה בריאה לכל דבר. יש בכך חשיבות עצומה למי שמעדיף חוויה של רציפות ונורמליות גם בתוך המאבק בסרטן. כחברה קרובה, יש לך, בכל מקרה, תפקיד מכריע ביכולתך ללוות אותה כשותפה, שמכבדת את החלטותיה (גם אם הן נראות לך מטורפות), ולשמור עבורה את התקווה לעתיד טוב יותר. נדמה לי שבמקומך, הייתי עושה מאמץ אמיתי לגרום לה להאמין שתהיי לצידה בכל מצב. אישית, אני מאמינה גדולה באחווה הנשית ובכוחה המנחם. הלוואי שתדעו עוד המון ימים מאושרים ובריאים יחד. ליאת