רוצה למות.......

שלום אני רוצה למות אין לי אומץ לעשות את זה בעצמי הייתי רוצה שזה יקרה טבעית....אני מתבייש להתאבד שמא ידברו עליי אחרי זה לא רציונלי הרי מה כבר יקרה אם ידברו....?אני חי בשביל הורים שלי זה יטריף אותם אם אני ימות לא מוצא טעם לחיים האלה לא מתפקד לא לומד לבחינות חשובות שיש לי באונ ורק מתפלל שזה יגמר באופן טבעי שאני יישן ולא יקום אין לי כח ...הבדידות כל כך מעיקה עליי אני מתקשר לאנשים מהעבר מההווה כולם כל כך עסוקים לא שוהים לקריאות העזרה שלי לא מרגיש שאכפת להם ....תמיד נראתי אדם חזק נפשית ובעיקר היו לי יכולות לחזק ועדיין יש אבל בשנה האחרונה הכל נסדק ומתפורר אני לא מרגיש יותר גבר...הרי אני אמור להיות חזק נפשית ופיסית ....הדיכוטומיה הזו מפריעה (זה תופעה ששמעתי עליה) לא מסוגל להעביר את הימים ולקוות למוות הטבעי הזה מתי זה יגמר?

שלום MR BLUE, כתבת הודעה מעציבה מאוד, שעולות ממנה תחושות חזקות של בדידות וייאוש. אני זוכרת שלאורך החודשים האחרונים עוררת בפורום דיון סביב שאלות מיניות ומוסריות שהטרידו אותך מאוד, ונדמה לי שההודעה הנוכחית מרמזת על מגמה מעט אחרת במצב הרוח שלך ובנושאים המעסיקים אותך. אני מאמינה שאפשר וכדאי לטפל בתחושות אלה, ולחזור לחיות חיים מספקים ומרגשים הכוללים דילמות עזות... אני לא יודעת אם אתה נמצא בטיפול פסיכולוגי, אבל זו יכולה להיות תמיכה חשובה, ובמקביל הייתי מתייעצת בנוגע לטיפול תרופתי. המון הצלחה, אורנה

היי אני בטיפול ולוקח ציפרלקס (: וכן אני רוצה למות שזה ייגמר וכן זה קשור לבדידות ולמקרה ההוא שלא עוזב אותי לרגע שלא מניח לי לחיות ולנשום ולשמוח לרגע....תמיד הייתי עצוב אבל היו המון רגעים של שמחה ואופוריה ומאז הם אינם עוד....המעשה היה מעשה התאבדותי כי אני אדם הומני ותמיד חשבתי שללכת לזונה זה פסול ידעתי שזה ישבור אותי ושלא אוכל להמשיך לחיות עם עצמי וצדקתי הנה זה קרה עוד שבוע חלפה שנה ואני מרגיש חרא כמו דקה אחרי המקרה.......ולאף אחד לא אכפת אפילו לחבר טוב שלי שהקשיב לי תמך בי וממש טיפל בי כבר נמאס והבנאדם הוא כמו אח שלי ואני לא מאשים אותו אם רק משהו או משהי היו יכולים רק לחבק אותי........מצד שני אני דוחה כל ניסיון חיב ואהבה כלפיי מידידות חברים אחרים אני רק רוצה שזה ייגמר למה זה טוב???למה אני צריך לרצות את כולם ולהמשיך לחיות?