למה זה קורה בהדרגה?

שלום ד"ר אורנה מדוע עובר כל כך הרבה זמן, מאז שהסימפטומים של הדיכאון מתחילים ועד שהדיכאון הקשה מגיע ? למה ההדרגה האיטית הזאת? (בפעם הראשונה זה לקח בערך 7 חודשים) האם זה רק אצלי או שאצל כולם זה ככה? יש לזה הסבר פיזיולוגי? פסיכולוגי? אני מתחילה להרגיש את הדיכאון השני מתקרב, אחרי שלושה חודשים בערך, עם אנרגיה ומצב רוח טוב , זה מתחיל לרדת... כבר בערך שבוע -שבוע וחצי של חוסר סבלנות, מצב הרוח ירד, החשק לדברים יורד,כל מיני מחשבות מוכרות, בעבודה קשה לי,אני מתפקדת אבל בקושי. הדיכאון מתעורר לו באיטיות רבה. מה שמוזר, שלמרות הפחד ממנו, משהו בי רוצה לחוות אותו שוב. כרגע, אני לא מתכוונת לחזור לפסיכולוגית שלי. (אני לא לוקחת כדורים) אני מחכה למצב של חוסר תיפקוד. אולי אני טועה, וזו סתם תקופה של ירידה? איך אפשר לדעת?

אני התחבטתי הרבה עם הצורך להיות שם, ולכן אני מבינה אותך. לא מצאתי הסבר לכך. מנסיוני הדכאון זריז יותר, ויודע להיות אכזרי יותר כשהוא חוזר ונשנה. אולי שכחת, אבל עוצמות הכאב והסבל בתוך הדכאון הן קשות. פני עכשיו לעזרה לפני ההתדרדרות, תחסכי מעצמך למרות הפיתוי והשתוקקות את הסבל. גם טל

שלום טל, אורנה תשוב לענות בהמשך השבוע. הדרגתיות הדיכאון הינה נורמטיבית. יתכן ששהסבר הינו פיזיולוגי. תיאוריות שונות מתייחסות לחוסר איזון בסרוטונין וסביר שזה מתרחש בהדרגתיות. גם הטיפול התרופתי לא עוזר מייד אלא בהדרגתיות ומאותה סיבה. היתרון של ההדרגתיות , למי שהיה שם, הוא בידע ש"הנה זה בא". יש רצון לחוות את זה שוב, כחלק מחוויה שיש בה משאלה ליותר שליטה ולחוויה מתקנת. אך כפי שכתבה לך טל השניה - זה יכול להיות גם אחרת וקשה יותר. עצתי החמה היא לא להמתין ולפנות לטיפול. כדאי גם לשקול טיפול תרופתי ולשם כך להתייעץ עם פסיכיאטר. אל תזניחי !! תרגישי טוב, גדעון