חוסר בטחון עצמי

שלום יש לי ילד כבן 5 (עם בעית קשב וריכוז והיפראקטיביות (מעט)) הוא ילד חיובי אוהב את כולם משחק עם כולם אך יש לי בעיה שמציקה לי זה מכבר יש לי חברה טובה מאד שיש לה ילדה בהפרש של חצי שנה והיא (הילדה) נראה כך שיש לה הרבה בטחון עצמי יש לה אחים גדולים ומהם כנראה יש לה פה .... עד כדי כך שכלפי האמא שלה גם כן יוצאות התבטאויות לא יפות. בני סופג ממנה הרבה עלבונות שתוק, מכוער, לעיתים אף מכה אותו חברתי (האם) מעירה לה אך האמא אף ממהרת לומר לי שבני גם לא היה בסדר בסיטואציה מבחינת חברתי היא מציגה אותו כילדותי (הוא קצת סובל גם מאיחור התפתחותי-נמצא במסגרת מיוחדת) ולטענתה עליי להאיר לו ולתקן אותו אני מהצד נקרעת כי לדעתי תמיד בתה של חברתי אשמה היא חוצפנית מרימה ידיים מהר (זה מעיד גם אולי על חוסר בטחון עצמי?!) איך עליי לחנך את בני ולהעלות לו את הבטחון העצמי ושיפסק כל הנושא הזה בינה ילדה לבינו אני משתדלת לא להעיר אם יש ריב קטן פה ושם אך ליבי נצבט (בני חשוב לי מאד) אך מצד שני אני מפחדת לקלקל את היחסים עם חברתי למרות שבני חשוב לי מאד מה עליי לעשות הרי זה ברור שבני קודם לכל העולם איך עליי ללמד את בני לרכוש בטחון עצמי לענות וכו' ולא לספוג את כל העלבונות האלה אני ממש חסרת אונים!!!

שלום שרונינה, כשקראתי את ההודעה שלך הרגשתי שמספר תחושות של חוסר ביטחון התערבבו כאן - הראשונה היא התחושה שלך שבנך זקוק לחיזוק כשהוא משחק עם אותה ילדה, והשנייה היא התחושה שלך שקשה לעמוד מול אותה חברה דעתנית ולומר לה בכנות מה דעתך... כולנו נוטים לעשות את הערבובים האלה (בין מה שנדמה לנו שילדינו חשים בסיטואציה מסויימת, ובין מה שאנו עצמנו מרגישים), אבל כדאי לנסות להפריד. המקרה שתיארת למשל, הוא הזדמנות מצויינת ללמד את בנך משהו על ביטחון עצמי, באמצעות יצירת שינוי בהתנהגות שלך (ולאו דווקא שלו). תוכלי למשל לשוחח עם החברה שלך על האופן בו את מרגישה מולה, כשהיא אומרת שבנך ילדותי בעוד את נמנעת מלומר לה את דעתך הכנה על ההתנהגות של בתה. זה לא תמיד פשוט, אך נדמה לי שזו הזדמנות ליצור עמה קשר אותנטי יותר, בו לשתיכן יש דעה וביטחון עצמי. בהצלחה, אורנה

אך אני בבעיה מסוימת מצד אחד חשובה לי מאד החברות עם אותה חברה אך מאידך הבן שלי לא פחות חשוב ונראה לי אם אני אגיד את מה שאני חושבת לאותה חברה (כמו שהצעת לי) אזי שהיא עלולה להפגע ממני ו/או שיחסינו יצטננו וחבל לי אך שוב כואב לי לצפות בבני מהצד ולראות את כאבו (לי בילדותי לא היה כ"כ הרבה בטחון עצמי) ואין ברצוני שלילדי תהיה את אותה הבעיה מה עושים? איך אוכל ללמד את בני להיות עם בטחון עצמי?