לגדעון

גדעון יקר, אני נמצאת בקשר עם גבר שגדול ממני בשלושים שנה, נשויי באושר + . אני בשנות העשרים לחיי. הקשר נוח לי כי מאוד קשה לי עם קשרים - אני משתעבדת להם לחלוטין ונהיית אובססיבית. מה גם שיודעת מה מקומי (לא מקום ראשון) והסיכויי להפגע ע"י קטן. אני לא מאוהבת והרבה פעמים מרגישה שאולי אני לא צריכה את הקשר הזה... (ואתה בטח מסכים). הבעיה שכל פעם שאני מנסה להתרחק ומרגישה שהקשר נגמר , אני מתחילה לפתח הערצה מוחלטת וכל העולם קורס. אין פתאום סיבה לחיות. אני חושבת שהוא ניסה מספר פעמים לגמור את הקשר בגלל רגשות אשמה כלפיי וכלפי אישתו ולא הצליח בגלל התגובה שלי. אני לא בוכה לא צועקת - רק אבודה נורא. לפניי מספר שבועות הוא אמר לי שכואב לו שאני לא מפתחת קשר בריא עם בן גילי- ושהוא מרגיש שהוא הסיבה לזה. הסברתי לו שמעולם לא הייתי בקשר נורמאלי ולא הוא הסיבה לכך. מאז אני כל הזמן מפחדת שהוא יעזוב אותי. הפכתי להיות סמרטוט שלו - אני מוכנה לעשות הכל כדאיי שלא יעזוב. (חוץ מלפגוע בו אני בחיים לא אפגע בו או ייערב את אישתו וכאלה - אין לי פנטזיה אפילו שהוא יהיה רק שלי.). הוא אומר שהוא לא מתכוון לגמור את הקשר איתי בקרוב. אני מרגישה כזו ריקנות - כאילו בכל רגע הכל ייגמר ולא יהיה לי יותר כלום. אני לא רוצה שהקשר איתו ייגמר . אני אמות בלעדיו. אין לי כלום... לא יודעת מה אני שואלת... אני משערת שעל אייך להשאיר אותו שלי לא תענה (: סתם אבודה ואין למי לפנות.... תודה...

שלום לך אבודה, השאלה היא לא איך להשאיר אותו שלך. הוא כרגע גם שלך ואת במלכודת בגלל הפחד העצום לאבד אותו ולהישאר ללא כלום. השאלה היא , בעיני, איך לצאת מהמלכודת ולהתקדם מהמצב בו את מצויה כרגע. כפי שכתבת, את מרגישה , שאת לא יכולה קשרים אחרים ולא יכולה לצאת עם בני גילך ומשהו מרגיש לך מאוד מאוד קשה כשעולה רק האופציה של עזיבה. לדעתי את זקוקה לטיפול פסיכולוגי ולו רק מהסיבה הפשוטה שיהיה לך מאוד קשה לעשות שינוי במצבך לבד. לפני כל שינוי, את צריכה להבין טוב יותר, מדוע השעבוד והאובססיביות בקשרים. מה דעתך? האם היית כבר בקשר טיפולי? תשקלי את זה. בהצלחה רבה, גדעון

תודה גדעון, מאז שאני קטנה הלכתי לטיפולים פסיכולוגיים. אני מפסיקה בקרוב טיפול אחריי שנתיים - כי אין שיפור במצבי פעם האמנתי שטיפול יכול לעזור - עכשיו אני כבר לא יודעת. גם אל הפסיכולוגית לא הצלחתי להקשר מפחד להפגע,עד שהיא אמרה שהיא מפסיקה את הטיפול. הוא עוד לא הופסק רשמית - אבל לא הלכתי מאז- כבר קרוב לחודש. אני חיה מכלום, חיה על ריק. בלי חברים, בלי עבודה, בלי תקווה. ואני לא מסוגלת לראות עצמי אחרת - לא רואה את עצמי עושה... לא רואה עצמי בכלל. ושוב לא יודעת מה אני רוצה סתם בודדה תודה...