מוות יום יומי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

לו היה לאל ידי הייתי חותכת את כל גופי בצורה משמעותית ולא סתם חתכים מזעריים לאורך 2 הידיים כפי שאני נוהגת לחתוך לעיתים תכופות ..ובנוסף תולה את עצמי...שורפת את גופי באש ומדממת למוות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! הילד שלי הוא זה שעוצר בעדי! הוא אוהב אותי ואני אותו כמובן! הוא תלוי בי והוא מכור לריח שלי! היום אמרתי לו מפורשות שאני מעוניינת למות ולשים קץ לחיים שלי והאם הוא יקח זאת קשה או יסתדר בלעדי? והוא שאל מדוע? הוא טוען שהחיים שלו כיפיים והוא מעוניין לחיות. והוסיף להקשות אם אני לא חוששת לאבד את חלקי בעולם הבא? (צדיק קטן ונאיבי שכמותו!)ושהוא זקוק לי כי אני רוכשת לו המון מתנות ועורכת לו הפתעות כל שני וחמישי! אז שאלתי אותו האם הוא יאות שאמות לאחר שארכוש לו מלאי עצום של מתנות וכל פעם יתנו לו מתנה שהוא יבחר מתוך השלל? אז הוא השיב בהיגיון שלבסוף המתנות יגמרו ואני ישאר בקבר וחוץ מזה הוא צריך אותי לידו! ילד קטן ומסכן שלי! נולדת לעולם אכזר, נבזי ושטני!לעולם השקר! ובשל מצבי הנפשי והפיסי אין לי את הכוחות לגדל אותך כראוי! קצתי בחיים הללו! יתכן ויש להם תועלת ותוחלת אך מבחינתי הם גמורים ואני גמורה- מקרה אבוד קלאסי! עברתי את כל הטיפולים בעולם ונשבר לי להציג בפני כל העולם ואשתו(למעט המשפחה הקרובה שמודעת למצבי על קצה המזלג) ולשדר עסקים כרגיל . כל החיים שלי זה צרה צרורה..טראומה וטרגדיה אחת גדולה. למה אלוהים לא ריחם עלי ולא חיסל אותי בטיל?תרתי משמע? די!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! עברתי את כל הטיפולים בעולם והכל נאדה. שיפור קל וחוזר חלילה. נכנעתי הרמתי ידיים מדוע אתם לא יורים בי לכל הרוחות????!!!!!!!!!!!!!!!

שלום לאשה הסובלת כל-כך, הכאב הנפשי שאת חווה ניכר מכל מילה בטקסט שכתבת, ועורר בי צער רב. אני עדיין מקווה, למרות האכזבה המרה שביטאת מהעולם האכזר והשקרי, שיהיה לך מקום בו תוכלי לבטא את הרגשות העזים האלה ולעבד אותם. לצד הרצון שיהיה לך מקום לעצמך, אני רוצה להתייחס לשיחה שתיארת עם בנך. אני חוששת ששיחה כזו עלולה לפגוע בו ולעורר בו חרדה ואי בטחון, ואני בטוחה שאינך רוצה שהוא יחוש בודד, אבוד ונטוש, כפי שאת מרגישה לפעמים. כתבת שהילד שלך עוצר בעדך מלהרוג את עצמך, באמצעות אהבתו וההזדקקות שלו. אני מסכימה, הילדים שלנו זקוקים לנו מתפקדים, גם כשאנחנו חווים את עצמנו כשבר כלי. אם את מרגישה שהכאב כה עז עד שאינך יכולה לתפקד כאמו, אני חושבת שצריך לערוך סידורים מסוימים (למשל, עם המשפחה הקרובה שלך), כך שתקבלי עזרה בטיפול בו. אין לי ספק שהדברים קשורים אלה באלה - עלייך לטפל בעצמך על-מנת שתוכלי לטפל בילדך, ומאוד קשה להתחיל את המעגל הזה כשאת מרגישה כל-כך פגועה. לכן, למרות הכל, חשוב לא להישאר לגמרי לבד עם הרגשות האלה... את מאוד מוזמנת לכתוב שוב, אורנה

לאחרונה החלטתי להעזר באופן מיוחד במעגל הקרוב של משפחתי עקב חוסר יכולתי לתפקד כאמא חד הורית לילד המקסים והמחונן שלי. המצב מורכב הרבה יותר ואני מנועה מלפרט... רק אומר שהיאוש הוא עז ובלתי נסבל בשל העובדה שניסיתי את כל סוגי הטיפולים הקיימים בעולם והעלתי חרס בידי. אני מקרה אבוד במובן מסוים וחיי הם רצף של גיהנום. שבוע טוב לך.

שלום לרוצחת את עצמה עם כל ההבנה למצבך הקשה, חשוב שתדעי שהאופן בו את משתפת את בנך במחשבות הרצחניות שלך כלפי עצמך - כמוהו כהתעללות הרוצחת את נפשו. ילד אינו זקוק למתנות, אלא לנוכחותו הממשית של הורה בחייו. גם אם אינך מגדלת אותו בכוחות עצמך, נוכחותך בחייו היא קריטית. ילד שחי בצל איום מן הסוג שאת מטילה עליו לא יוכל להתפתח כראוי! לכי לקבל עזרה והשאירי את בנך מחוץ למעגלי האיום שלך. פסיכולוגית ילדים

הסירי דאגה מלבך..אינני מתעללת בילד שלי. הוא ילד מפותח, מקסים ומחונן והעיקר מאושר ביותר המקבל חום ואהבה במנות גדושות נוסף למתנות שכל ילד בן גילו אוהב ומתחנן לקבל. המקרה שחשפתי בפניו היה חד פעמי ואני מצרה על כך... ועם כל תחושת הכישלון שאני חשה כאם חד הורית טובת ילדי מונחת כאן על כף המאזניים והיא בראש מעייני ועל כן המשפחה הקרובה התגייסה למערכה לתקופת מה. בשורות טובות לכולם.

היי, גם אני כמוך לפעמים סובלת כל כך וגם לי יש ילד וגם אני לפעמים חותכת את ידיי וצריכה להמציא סיפור למה ידיי פצועות . רציתי לייעץ לך בשום אופן לא לשתף אותו במצוקתך ,הוא לא יכול להכיל את זה . כשאני מרגישה זוועה אני פשוט מסבירה לו שהיום אמא לא מרגישה טוב\עייפה וגם נעזרת במי שאפשר ,משפחה ,חברה (במידה ובעלי איננו). מכירה את ההרגשה של לחיות בשביל הילד ,אבל את מטילה עליו אחריות מאוד גדולה . מותר לו לדעת שאמא לו מרגישה טוב,אבל בקטנה . תרגישי טוב

אני אם חד הורית כך שהמצב מורכב משלך ורקוב מיסודו. החלטתי להעזר במשפחתי הקרובה עד יעבור זעם ופשוט לנסות לברוח ללא הילד לתקופת מה- למצוא את עצמי בעיר אחרת ובמקום אחר בו לא חוויתי פגיעות כה קשות והתעללויות מחרידות מקום שלא יהווה לי טריגר יום יומי ובלתי נסבל בעליל. וזאת נוסף להתמודדויות היום יומיות הקשות מנשוא שלי. לצערי אני מנועה מלספר יותר. אך מצבי קשה לפי כל קנה מידה ואני ביאוש טוטאלי! זהו הפעם הראשונה ששיתפתי את הילד ומוטטתי לו את רשת הביטחון שהיה לו עמי בשל העובדה שהוא סירב להאמין לי שאני חולה לעיתים כה תכופות...ובוכה בקצב מהירות האור ללא כל סיבה...והוא חכם וביקש תשובות מספקות... זאת היתה טעות לשתף אותו ואני מצרה על כך... אך ללא ספק הוא גורם דומיננטי ומאד משמעותי להישארותי בחיים. תרגישי טוב ושיהיה לך שבוע טוב.