אי רצון להתבגר

היי, אני פונה בשאלה לגבי הסיבה ואולי מוצא לפתרון מדוע איני מעונינית ובורחת ממחויבות? איני ילדה - נהפוך הוא - בת 30+ ועדיין לא מצליחה להתקרב לרצון להיות אישה,אימא בעלת אחריות,לשלם משכנתא,להיות כמו כולם. תמיד עניין אותי דבר אחד - רווחה כלכלית ומעמד בעבודה שגם לא הושג בשל חוסר החלטיות ובעיה של פחד. אני מרגישה שאני בטוחה יותר וחזקה לבדי ולא אצליח להתמודד עם ישות קטנה וחסרת אונים מכל הבחינות. לא יודעת מה לעשות כי לפני כ-10 שנים שהעליתי זאת הוריי והסביבה אמרו לי חכי תגדלי תתבגרי והכל ישתנה. אבל כלום לא השתנה מאז!!! אני עדיין בשלי - בא לי לצאת לבלות,להנות,לראות עולם ולא לחשוב על רצינות בגרוש. חוץ מענייני כספים בהם אני עומדת על המשמר ולא פזיזה בכלל. הבעיה היא שהחברה סביבי כבר נמצאת מאחורי שלב ההתלבטות (לא היה להם שלב כזה לדעתי) וכולם הורים לילדים ומשותף להם כ"כ הרבה שאינו שייך לי. איני מתחברת למטבח,לבית,לכל הדברים "הנורמליים" ואיני יודעת מה לעשות כי בעלי(התחתנתי רק לפני שנה גם בשל חוסר רצון להתחתן) מתבעס מהמצב וכואב לי עליו כי הוא נשמה טהורה ולא מגיע לו הדיכי הזה והשוני הזה שלי... מה עליי לעשות? האם אדם באמת צריך לעשות דברים כי כך נהוג או לחיות כפי שהוא חש.. האם יכול להיות שהכל מושתת על פחד ובכלל אני מאוד רוצה זאת...?? אני מרגישה שלא זו התשובה כי ביני לבין עצמי באמת קשה לי להגיש שאני רוצה להשתנות החיים פשוט מכתיבים אחרת

שלום חלי, קראתי את הודעתך בתשומת-לב רבה, ועלו שני דברים מרכזיים שברצוני לומר לך: הראשון הוא ש"לא חייבים". לא כולם פועלים בהתאמה מלאה עם הציפיות החברתיות והתרבותיות, וזה בסדר ואפילו מעניין... הדבר השני מתייחס לכך שהעלית לא מעט תהיות הקשורות לפחד ("...ומעמד בעבודה שגם לא הושג בשל חוסר החלטיות ובעיה של פחד", ואפילו: "האם יכול להיות שהכל מושתת על פחד ובכלל אני מאוד רוצה זאת..."), את התחושות האלה אני רוצה להזמין אותך לבדוק לעומקן. שימי לב, למשל, למשפט: "אני מרגישה שאני בטוחה יותר וחזקה לבדי ולא אצליח להתמודד עם ישות קטנה וחסרת אונים מכל הבחינות". כשקראתי אותו חשבתי לעצמי מיהי אותה 'ישות קטנה וחסרת אונים' שאת כה חוששת לפגוש. האמנם היא התינוק שלך, שאכן עתיד להיות תלוי בך מאוד לזמן מה, או שאולי זו דווקא את - שעשוייה לגלות בתוכך חלקים רכים ופגיעים, שאת מעדיפה לא להיות במגע איתם? זו שאלה קשה, שאין צורך להשיב עליה מיד, אבל אני ממליצה לחשוב על כך. אפשר לחשוב בעצמנו או עם אדם קרוב, ואפשר לצרף אל המסע הזה איש מקצוע מתחום הטיפול הנפשי. בהצלחה, אורנה