מה עושים?

שלום רב אני בת 26,בחורה מלאת שמחת חיים,אוהבת לצחוק ולהיות סובבת בחברים,אך לעיתים אני נתקפת דיכאון,רוצה להיות לבד,מרגישה שכולם דורשים ממני,בעוד אני מחפשת שקט ורוצה להיות לבד. עברתי גירושים לפני שנתיים,תחילה הייתי מאושרת מזה,אבל נראה לי שהיום אני מבטאת את רגשות הזעם וההרס שהיו אמורים לצאת לי אז... אני חושבת שאפילו יש לי חרדות מנישואין שניים,יש לי חבר כבר שנה,אנחנו מאוהבים בטירוף ובאמת שהייתי רוצה לבלות את חיי איתו, אבל החרדות האלו לא פוסקות,אני מרגישה שאיני יכולה לוותר על החופש שניתן לי בחזרה לפני שנתיים. האם זה טבעי? ואם אני רוצה אכן להתייעץ עם פסיכולוג על מנת לקבל איזון, האם זה נרשם באיזשהוא "תיק" שיכול לבוא נגדי מאוחר יותר בחיים?...כי הרי זו לא בושה ללכת לפסיכולוג נכון?

אלין יקרה, לא, זו לא בושה להתייעץ ולהיתמך ולשאול שאלות על עצמנו ועל דרכנו בחיים. הרגשות שתיארת בהחלט מובנים לי - למן "העיכוב" בתחושות הזעם וההרס, ועד החשש להיכנס שוב למקום שעלול ליצור עוצמות כאב כה עזות. אני מקווה בשבילך ש"תפרגני" לעצמך מקום להתבונן בו בכל זה.... בהצלחה, אורנה