בריחה מהמציאות

שלום, בני בן 27 לאחר שרות צבאי נסע לטיול לחצי שנה באוסטרליה וניוזילנד. כשחזר החליט ללמוד בטכניון מתמטיקה. לפני כ- 5 שנים גילה שהוא אוהב מאוד מוסיקה.קנה לעצמו פסנתר והתחיל לנגן עפ"י בהתחלה אקורדים ושמיעה ומאוחר יותר עפ"י תווים, יצירות של בטהובן, שופן מוצרט וכו'. המוסיקה כ"כ היפנטה אותו שהחליט לבטל הלימודים בטכניון וללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים מתמטיקה ובאקדמיה למוסיקה בירושלים מוסיקה. למרות שאין לו רקע בנגינה ניגש לבחינות והתקבל. החלטת המורים לקבלו נבעה מהכישרון שיש לו וראו בו פוטנציאל שכדאי להשקיע בו. בלימודי המתמטיקה הצליח להשיג ציונים גבוהים מאוד ובמקביל עבד קשה בנגינה כדי לסגור פערים ולהתקדם. במבחן השנתי הצליח מאוד במגמת מוסיקה קלאסית. במגמת ג'אז נכשל. כיוון שכך המורים הסכימו שימשיך ללמוד במגמה קלאסית ולא אפשרו לו להמשיך בג'אז. מאחר והוא אוהב מאוד ג'אז ורוצה להתמחות בתחום זה הוא לא המשיך הלימודים באקדמיה למוסיקה והחליט ללמוד ג'אז באופן פרטי אצל מורים פרטיים. המורים שאצלם למד הכריחו אותו ללמוד מוסיקה קלאסית כיוון שמוסיקה קלאסית מהווה הבסיס לכל מוסיקה אחרת. הוא המשיך ללמוד מוסיקה קלאסית והתקדם בצורה משמעותית ואפילו תכנן בשלב מאוחר יותר ללמוד מוסיקה במוסד רציני בארה"ב. כיוון שלימודי המוסיקה תובעניים ביותר וכיוון שלימודי המתמטיקה גם הם תובעניים מאוד הוא הפסיק את לימודי המתמטיקה אחרי שסיים שנתיים. מאז ועד היום הוא מחליף מורים ומנגן סביב השעון באופן אובססיבי כ- 10 שעות ביום. לפעמים הוא מופיע בחלטורות וגם מלמד נגינה תלמידים מתחילים. פרנסתו דלה ואף שקע בחובות רבים. אני מימנתי לו את לימודי המתמטיקה באוניברסיטה וגם עזרתי לו במחיה בסך הכל בסכומים גבוהים שעמלתי קשה להשיגם ויעדתי אותם ללימודים שלו לרכישת מקצוע . כעת הכל ירד לטימיון והוא אינו מוכן לשמוע על המשך לימודים לרכישת מקצוע ומנמק את עיסוקו במוסיקה בכך שיש מעט אנשים שעוסקים לפרנסתם במה שהם באמת אוהבים. אני רואה זאת אחרת ממנו, לדעתי הוא בורח ממסגרות מחייבות ומהתחייבות בכלל ומעדיף את דרך החיים של מוסיקאים שאין לה גבולות (הולכים לישון מאוחר ולמחרת מתחילים את היום מאוחר , מעשנים ושותים אלכוהול וכדומה). לדעתי הוא הולך לאיבוד כי הוא לא לומד מוסיקה באופן מטודי אלא לפי בחירה שלו, קופץ מנושא לנושא וממורה למורה ובכל שלב שלא נראה לו משהוא מתחמק וקופץ למשהוא אחר. עקב כך הוא עובד הרבה שעות במשך היום מאוד קשה על הנגינה ושוגה באשליות ובחלומות שהוא יהיה מוסיקאי מבטיח ומצליח . הוא עוטף עצמו בבועה של מוסיקה שתתנפץ לו בסופו של דבר ואינו מתמודד עם החיים האמיתיים. גם בנושאים אחרים בחיים הוא אינו לוקח אחריות ומתחמק ממחוייבות, לדוגמה - צבר דוחות רבים ברכב שנתתי לו וכיוון שלא היה לו כסף לשלמם הוא הזניח אותם הסכומים הכפילו עצמם. בני נחשב (אוביקטיבית) כבחור מוכשר מאוד. אני מודאגת מאוד מהעובדה שאינו מצליח להתגבר על משהוא ילדותי באישיותו,מתבזבז ואינו לוקח את גורלו בידו ובונה את עתידו. האם תוכלו לייעץ לי כיצד ניתן לטפל בבעיה זו?

מרגנית שלום, לדעתי יש לך יכולת מועטה לסייע לבנך. הוא כבר ילד גדול ואחראי לבחירותיו שלו - להצלחותיו ולכשלונותיו. כאשר יזהה את הקשיים שלו וירצה לעבוד עליהם, יוכל לפנות לגורם היעוצי או הטיפולי המתאים. עד אז - עליו לשאת במחירים של החלטותיו. עלייך לשאול את עצמך - מי נושא במחירים של מה שהוא עושה? אם זה הוא - אז בסדר. אם זו את - נסי לבדוק מה את יכולה לעשות כדי שהמחירים שאת משלמת יהיו נמוכים יותר. ולגבי "כאב הלב" של "צער גידול הילדים", יתכן שפחות מעורבות תעזור. בהצלחה, גדעון

גדעון שלום. תודה על תשובתך המשכנעת אך אינני מבינה , אכן בני הוא ילד גדול, אך האם אני כאם אמורה לראות את בני מתדרדר ולא לעזור לו ? אני מנסה לא להיות מעורה אינני מעירה לו דבר או מתערבת אך הבעיה מייסרת אותי ואינני מוצאת מנוחה. מרגנית