מטפל תחת אש...

המטפל שלי גר באזור שנופלים בו טילים. (הוא עובד גם במרכז הארץ ואני גרה במרכז הארץ). מחר יש לי פגישה איתו. אני יודעת שיהיה לי קשה לדבר על עצמי, על הקשיים היומיומיים שלי כשאני יודעת שהוא נמצא למעשה בסכנת חיים. אני גם לא מבינה איך הוא יכול להיות פנוי (רגשית) להקשיב לי כשהוא בודאי מוטרד ודואג לבטחון שלו ושל משפחתו. אני גם תוהה מה בעצם מידת המחויבות שלו כלפי כשאצלו בבית כרגע בודאי לא קל. אני נמצאת די הרבה זמן בטיפול. הפסיכולוג שמטפל בי תמיד היה קשוב ומסור והרגשתי שהוא מאוד "ביחד איתי". המצב הבטחוני גורם לי לפקפק בכל העניין. אולי הטיפול הוא סוג של זיוף, שקר, הצגה (מצידו)? אני יודעת שאני אדבר על הנושא הזה מחר בפגישה, למרות שיהיה קצת לא נוח להעלות את זה בהתחלה. אני כותבת כאן כי אני רוצה לדעת אם מטופלים אחרים מרגישים תחושה דומה, וגם הייתי רוצה לשמוע מהפסיכולוג בפורום איך הוא מתמודד עם מצבים כאלו.

א שלום רב, אכן שאלה אקטואלית. תשאלי את הפסיכולג שלך להתמודדותו ומידת פניותו וזו יכולה להיות שיחה טובה וגלויה, שתקל על הרגשתך. אני אישית לא נמצא באזור הצפון, ולכן לא מאויים באופן אישי אבל נראה לי שאנשים שונים מתמודדים באופן שונה עם האיום. יש כאלה שדווקא העבודה השיגרתית עוזרת להם להסחת הדעת והם מסוגלים לשים לשעה קלה בצד את דאגותיהם וחרדותיהם כדי להיות ב"כאן ועכשיו" הטיפולי. יתכן שגם המטפל שלך שייך לסוג הזה של המתמודדים ואז הטיפול בך אינו זיוף כלל וכלל. בכלל, לעיתים הסחת הדעת הינה המנגנון היעיל ביותר במצבים הללו של עמימות ודאגה. בתקווה שהמצב המלחמתי לא ימשך עוד הרבה זמן, גדעון