עזרה!!
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אין לי רגע של שקט בחיים האלה. מרגישה כמו מתה-חיה. מרגישה שאם אמות זה לא ישנה מאום וכלום, רק יקברו אותי פיזית, כי במילא אני כבר לא חיה.לפחות לא חיה בעוצמות כמו שחייתי פעם, כבר בלי שמחת חיים. כשאני מתעוררת בבוקר אני חושבת דבר ראשון:למה התעוררתי בכלל? בשביל מה זה טוב? אם אין לי שמחת חיים זה מרגיש לי כאילו שאין לי חמצן. וההרגשה הזאת של חוסר שמחת חיים נתקעה אצלי כל-כך עמוק שקשה לי להיפטר ממנה.ואני כל כך רוצה ומנסה.... ולא הולך לי..... ולא רואה את האור הזה שכולם מדברים עליו..... מה שאני רואה זה בעיקר חושך...... אפילו המטפלת שלי אמרה לי שזה "הגיוני "שארגיש רע(אני מתמודדת עכשיו עם דברים לא קלים בכלל) אבל לא "הגיוני" שעד כדי כך רע..... אני יודעת שאני צריכה להרגיש פחות רע, אבל איך? אני לא מצליחה..... וזה מ ת ס כ ל. ואני שואלת את עצמי אם ההרגשה הזאת תעבור לי פעם. ובקצב הזה כשכל כך רע, קשה לי להאמין שיהיה שוב טוב. והכל קשה עליי וכבד עליי.אני עייפה. הייתי חייבת לפרוק מהלב. אם תבקשו לא אכתוב כאן יותר. תודה. חן
חן יקרה, מי אמר שצריך להרגיש כל הזמן טוב ובחיים ולהרגיש בעוצמות? את כותבת כאילו הרגשה של חיות באה בהזמנה ואם תרצי מספיק חזק , זה פשוט יקרה. מנסיוני לפחות - זה לא עובד ככה. כך שכאשר אנו מתמודדים עם דברים לא קלים ואולי אפילו קשים, זה קצת חוצפה לדרוש מעצמנו גם להרגיש שמחים ומאושרים . לפעמים יש פשוט חושך ורק כשמפסיקים להיאבק ולהילחם והעיניים מתרגלות לחושך, אפשר לראות את נקודת האור מרחוק. ואת כמובן מוזמנת לכתוב כשנכון לך, איחולי סבלנות פנימית, גדעון
וואי כל כך מזדהה איתך...ופשוט לפעמים רואה רק שחור,(אבל אצלי פשוט זה בא בהתקפים כאלה),לפחות בזמן האחרון...למרות שהתקופה האחרונה הייתה לי דיי שקטה,בחודשים האחרונים,ואני לא בטיפול ולא כלום..אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי,עם החיים שלי,לא מסוגלת לדבר עם אף אחד מה אני מרגישה, כי אני אפילו לא יודעת למה אני מרגישה רע... מקווה שיהיו לך ימים טובים יותר... מקווה שתראי באמת את האור בקצה המנהרה... מעיין
למעיין, לכולם יש ימים רעים וטובים.גם כשאת מרגישה רע נסי לזכור שישנם גם ימים יפים. אני יודעת שזה לא קל כשרע לחשוב על טוב.... מאוד מקווה שתרגישי יותר טוב.(אולי עכשיו את מרגישה כבר טוב יותר מאתמול :)) מקווה.... חן
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
