דכאון

שלום, אני נערה בגיל העשרה... ואני נאלצת להתמודד עם דכאונות... אני הייתי רוצה לשאול. איך ניתן להתמודד עם דכאונות שנובאים מחוסר יחס מצד החברים לרוב... הבעיה היא שסך הכל חברי אוהבים אותי מאוד, וגם משפחתי. אבל אני כל הזמן במצב של אי שקט נפשי, ותמיד המצב רוח מאוד דיכאוני ומעוצבן. קרו דברים מעולם ונאלצתי להתמודד עם שברון לב. ולא פעם אחת. בין אם הוא נבע מבעיות עם בנים או מכך שהורי התגרשו כשהייתי קטנה ואני נורא סובלת מכך שאבי לא גר בארץ. אם אפשר לענות לי, או להגיב... תודה

ועוד דבר ששכחתי לציין יש לי נטייה לחשוב על המוות ורצון עז נורא להתאבד, כמעט כל יום. הלחץ מהלימודים פשוט הורג אותי... ואין לי מושג מה לעשות! ההורים לא מי יודע מה תומכים כי הציונים שלי לא מי יודע מה מזהירים... מה לעשות?! מישהו:-(

היי זיל חמודה אשמח לחלוק איתך את מחשבותייך אם תרשמי לי את האיסיקיו שלך. אני יכולה להבין אותך. אנונימית

זיל שלום רב, את מתארת מהלך חיים לא קל, בשביל ילדה בשנות העשרה, אולם גם מי שלא חווה כאלו דברים עשוי לחוש בדיכאונות בגיל ההתבגרות. גיל זה שקשורים בו שינויים רבים, הוא גיל "מיועד לפורענות", ויש בו התפרצות של תופעות רבות. נראה שאת מתמודדת גם כיום עם קשיים שונים, אביך שגר במרחק, שברונות לב, אי שקט נפשי ואני משוכנעת שתוכלי להוסיף עוד דברים משלך. האם פנית למישהו? שיתפת מישהו בתחושותייך, ברגשותייך? לא חייבים בני משפחה. אפשר חברה טובה, יועצת ביה"ס, או אפילו ללכת לטיפול פסיכותרפויטי (שיחות). אני חושבת שזה עשוי להקל עבורך את המצוקה הנפשית, לפחות במעט. מה דעתך על העניין? בברכה, טלי פרידמן