לליאת ואורנה

ליאת, תודה תודה על המילים החמות. זה *באמת* מחזק! ותודה גם על הלינק של דפי הצביעה! :-)) ותודה שאת כאן! אורנה, מחר בבוקר אני יוצאת מהצפון אז אני כותבת לך עכשיו. אני רוצה להגיב על תגובתך משבוע שעבר. http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/6/xPG/634/xFT/582402/xFP/582444 את צודקת. היא שם בוכה וצועקת. אבל כשאנחנו מגדלים את הילדים שלנו אנחנו לעיתים קרובות מסתכלים על הדברים דרך העיניים שלהם. קשובים לצרכים ולרצונות שלהם. וכאשר הילדים שלנו מביעים כעס, חרדה, תוקפנות אנחנו שם להכיל אותם. כשנורית הקטנה רוצה להביע כעס, חרדה, תוקפנות נורית הגדולה צריכה להכיל אותה. ואז יש לנו סתירה כי נורית הקטנה לא באמת משתחררת מכל אותם רגשות ותחושות. היא לא באמת זועקת. הזעקה נשארת בפנים. כמו שצועקים לתוך כוס... הזעקה נשמעת במעומעם... הסתבכתי? או שאני קצת ברורה? בטיפול ניסיתי להיות נורית הקטנה לשעה בשבוע. זה לא הלך. זה כאב שאני לא מסוגלת לשאת. נורית הקטנה בועטת נורא חזק... היום אני נורית הגדולה בפגישות, הרבה יותר נחמדה... :-) אגב אני עדיין לא אמא אבל יצא לי לגדל... שלא תשכחי לספר גם מה שלומך. בוקר טוב, נפלא ושקט. נורית

נורית יקרה, לפני שנדבר על הילדה הפנימית, אני רוצה להתייחס להערה הקטנטונת בפתח דברייך אודות עזיבת הצפון. בבקשה, ספרי לנו עוד משהו על זה, תארי לנו משהו מהשבוע החולף מנקודת מבטך (האישית והלא-חדשותית). סך-הכל, עבור רבים מאיתנו העולם התהפך בזמן האחרון... והילדה... אין לי ספק שכאשר היא בוכה וצועקת, מתפתלת ובועטת, היא נחווית פחות נחמדה מנורית הגדולה. אך בעוד חביבות ושלוות רוח הן תכונות מוערכות בעולם העבודה והחברה, בטיפול פסיכולוגי אנחנו "מזמינים" גם את "האש". הזעם והייאוש של הילדה הפנימית שלך זכאים לקבל את מקומם בטיפול. אני תוהה אם לילדה הפנימית שלך היה קשה לחכות שבעה ימים בין פגישה לפגישה. אולי עכשיו,לפחות לזמן מה, תתני לה לבוא פעמיים בשבוע? אולי זה "ירגיש" לה מספיק בטוח כדי לצאת לשחק? אני גמורה מעייפות עכשיו, ולכן אני רוצה להציע שנמשיך לדון בזה מחר. אני מקווה שתהיי ליד מחשב (לשמחתנו יש כמה כאלה גם מחוץ לצפון...). שמרי על עצמך, אורנה

אורנה יקרה, ברשותך אני לא רוצה להתייחס למלחמה בצפון. אני מסרבת לתת לזה מקום. זה לא נעים, אבל את זה את הרי יודעת. חוץ מזה שלא הייתה לי פגישה השבוע בגלל המצב. אז אסור לי להיכנס לזה. מקווה ששבוע הבא היא תתקיים כרגיל... גם היום כשאני נורית הגדולה אני לא מרצה. כשאני כועסת הפסיכולוגית שלי יודעת שאני כועסת. הכעס יהיה בגלל סיבה אובייקטיבית. כעס שיש בו הגיון. כעס שלא מתבסס על תחושות ורגשות. בעוד שנורית הקטנה יכולה לבטא כעס שמבוסס על תחושות ורגשות, בלי הגיון. ללכת אליה פעמיים בשבוע? צריך המון כוחות בשביל זה. המון אנרגיה. זה קשה. מעמיס. מבטיחה לחשוב על זה. כן, יש מחשבים מחוץ לאזור הצפון. אבל אני לא רוצה לכתוב ממחשב 'זר'... אורנה, אני אגיד לך מה שכתבתי לליאת: doctor order- תנוחי!!! תודה לך אורנה. תודה שאת כאן. תודה לפורום שמהווה תמיכה בתקופה זו. שקט. נורית