שאלות

אני בת בכורה לוקחת את כול הנטל שבבית על גביי כמו אם קטנה וזה גורם להיתערב ולדחוף את האף גם שלא לצורך ושלא מדובר לעניני איך אני אמורה לא להיתערב מאחר והיתערבות גורמת לסיכסוכים ומריבות עם בני המישפחה.? ושאלה נוספת אני לא בשנית אבל יש בי כוח פנימי חבוי שנורא לפרוץ להיעז יש דברים שהייתי רוצה לפרוץ מחסומים רגשיים אבל אניני מסוגלת לפרוץ למרות הכול מה עלי לעשות כדי להעז ולא להסס ?? מה יגדו ומה יחשבו בלי לדפוק חשבון ולעשות מה שבא לי באמת ?? וכול זה מדובר בנושא בינו לבינה ??

שלום ליאת, לא ציינת בת כמה את, ולכן קצת קשה להתייחס לשאלתך. ובכל זאת, כמה מחשבות - נראה כי קיים פער ניכר בין הפרסונה הציבורית שלך (האופן בו את מתנהלת מחוץ לבית ובנוכחות זרים) שהיא ביישנית ומסוגרת, לבין הפרסונה המשפחתית שלך, האקטיבית מאד, אולי אפילו יתר על המידה (מה שיוצר, לדברייך, סכסוכים ומריבות). מודעות היא דבר חשוב ביותר כתנאי מקדים לשינוי. מרגע שאת מודעת לכך שלקחת על עצמך תפקיד שאינו שלך, את כבר בחצי הדרך. ילד בכור הוא בשום אופן לא הורה, ואין זה מתפקידו לחנך, להתערב או לשפוט בני משפחה אחרים. כאשר תוכלי לשחרר את עצמך מהתפקיד המיותר הזה, תתפנה הרבה אנרגיה חופשית אותה תוכלי להפנות למשימות חייך האחרות, ולקדם את עצמך בעולם החברתי והבינאישי שלך. במידה ותרגישי שקשה לך לעשות את השינוי בכוחות עצמך, תוכלי להיעזר גם באיש מקצוע. בהצלחה ליאת