למה אנחנו מקנאים? למה אנחנו צרי עין? מה ההיגיון ?
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
מה ההיגיון בלכעוס על מישהו אחר על מצבו שלו שלא קשור לשלנו? למה אנחנו רוצים שלאחרים יהיה רע כדי שלנו לא יהיה רע? מה העיקרון האבולציוני שיצר חשיבה מעוותת זו?
שלום ליאור, קנאה וצרות עין הן תכונות אנושיות, המופיעות בדרגה זו או אחרת אצל כולנו. הנטייה לקנאה וצרות עין פוחתת ככל שאנחנו מרגישים טוב יותר עם עצמנו, ובטוחים בערכנו. כאשר ההשוואה החברתית אינה מחמיאה לנו, נרצה להנמיך את הזולת, כדי שהפער לא יכאיב מדי. נדמה לי שאפשר להגדיר את צרות העין כמנגנון לשימור הערך העצמי. צהוב עולה! ליאת
ליאת, אני לא מבינה איך זה אמור לשמר את הערך העצמי. תוכלי בבקשה לפרט? תודה, לאונורה
תודה, כעת זה ברור יותר. אני מבינה שהרצון "להנמיך" אחרים משמר את הערך העצמי, כי הוא כביכול מקטין את הפער המכאיב בין מה שהייתי רוצה לעצמי ובין מה שיש לאחר. חשבתי בתחילה שהתכוונת לכך שצרות העין-הקנאה משמרת את הערך העצמי, ולי היה נראה שקנאה היא בדיוק ההיפך - מתעוררת לנוכח הפער, מה שבודאי מוריד את הערך העצמי. לאונורה.
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
