ליאת

ליאת, נראה לי שכלום לא ילך לי אף פעם, כנראה בגלל שאני טיפשה מידיי... בטוחה שגם אתם הצלחתם לשים לב לזה... אז למה לא להפסיק לנסות? למה לרדוף אחרי דברים שאין להם עתיד? והדבר היחיד שאני באמת באמת רוצה זה לישון ולא להתעורר לעולם... עוד שני חיילים נחטפו היום, שבעה נהרגו... ואני חושבת על עצמי, אנוכית שכמוני... לילה טוב, רעות

סליחה אבל אני משום מה לא חושבת שזו אנוכיות לחשוב על עצמך... אני זוכרת שחברה טובה שלי שוחחה איתי שבועיים אחרי שאמא שלה ניפטרה(בגיל צעיר) והיא הייתה מאוד ממורמרת על משהו ממש שולי של חיי היום יום, ואני מעתענינות סתם לתומי שאלתי אותה , תגידי איפה הפורפורציות אמא שלך ניפטרה לפני שבועייום... (כמובן בעדינות יותר) והיא אמרה לי נכון שכל זה קרה אבל עדין אנחנו חיים גם את חיי היום יום הקטנים שלנו... אני חושבת שכשאנחנו לא מרגישים טוב אז ארוע רע כזה או אחר טרגי ביותר לא מגמד את התחושה שלנו אולי להיפך הוא מחריף אותו כי כל העולם נצבע רק יותר בשחור.... וזה ממש לא אנוכי לחשוב על הצרות הקטנות בימים אלו כי מה לעשות הם קיימים, זו דעתי.

רעות יקרה, דווקא שמנו לב, והתרשמנו שאת כלל וכלל לא טפשה, אלא נבונה, רגישה, מיוחדת ומלאת חיים. האמירה "כלום לא יילך לי אף פעם" היא אמירה אכזרית, לא מחוברת למציאות, ומרפה ידיים. כבני אדם, *רק* בני אדם, כל מיני דברים הולכים לנו, וכל מיני דברים גם לא הולכים לנו, ומה שגורם לנו להמשיך ולנסות הוא דווקא חוסר העקביות הזה. אני חושבת שאת ביום רע. זה אכן היה יום קשה. גם אני, כמו רחל, חושבת שזו אינה אנוכיות לחשוב על עצמנו גם בימים הרי גורל. בואי נקווה שמחר יהיה יום טוב יותר, גם במעגל הקטן, הפרטי, וגם בהקשר הרחב יותר, הציבורי. בואי נלך לישון, ונתעורר (דווקא נתעורר!) מחר ליום חדש. ליל מנוחה ליאת