ילדותיות

שלום ליאת המקסימה האם יש הסבר לכך שאדם שבילדותו ובנערותו היה מאוד עצמאי ולא ממש תקשר עם הוריו, יהיה או ירצה להיות בבגרותו ילדותי ותלותי, ויחפש "דמויות הוריות"? תודה רבה והמשך יום נעים, אריאל בת הים הקטנה (-:

שלום אריאל, הקשר שלנו עם הורינו הוא מורכב ודינמי, והוא לובש פנים שונות בכל תקופה בחיינו. מתבגרים סוערים יעדיפו בהחלט סוג של ריחוק ואוטונומיה. בגילאים אלה נוכל לראות גילויים של מרד, חוצפה, ואפילו נתק. לאחר שסערת ההתבגרות נרגעת, נראה לעיתים קרובות סוג של פיוס והתקרבות מחודשת אל דמויות ההורים. יש שנים רגישות, בהן אנו שוב זקוקים מאד להורינו (גם כאנשים מבוגרים). לפעמים זה קורה בשלבי ההתבססות הכלכלית (עזרה במשכנתא) או כשיש לנו ילדים קטנים (בייביסיטר), ולפעמים זה קורה בעקבות משברי חיים (לא עלינו). מאפיינים של ילדותיות ותלותיות אישיותיים בדר"כ אינם מופיעים ככה פתאום, ואנו רואים קווים כאלה כבר בילדות. בברכה ליאת

תודה ליאת אני לא מדברת על צורך בהתקרבות להורים (האמיתיים) אלא חיפוש מרכיבים הוריים בחברים/חברות, מטפל/ת וכו'. מין רצון שמישהו אחר יהיה אחראי לי, יכוון אותי, ידאג לי וכדומה... תודה אריאל בת הים הקטנה שמסרבת להתבגר :-)