מה יהיה

אויי למה לקחתי על עצמי את העבודה הזו.. הקשבתי לכולם ולקחתי את העובדה המקצועית יותר וזה לא מה שאני צריכה ממש לא.התקבלתי לשתי עבודות אחת ניתן לומר בסדר.. ככה ככה , נחמד בלי לחץ בטוח אני יהיה טובה לא דורשת ממני כלום מלבד לבוא ללכת ולתפקד, סוג של עבודה שאני ישתעמם אחרי חודשיים אולי הנסיעות לחו"ל מידי פעם יגוונו, לא יודעת כמה אני יהיה שווה תחום אחרי שנה .... ועבודה שניה מאתגרת דורשת מענינת (אבל מה לעשות לא אותי, מחשבים למרות שאני מעולה זה ממש לא מענין אותי) וכל מי שדברתי איתו המליץ על העבודה שניה כן זה ההגיון השכל הישר אומר את זה, אני למרות שזה לא הגיוני רציתי את הראשונה אבל החלטתי ללכת על השניה.. ועכשיו שאני צריכה להתחיל יש לי פרפרים לא ידועת מה לעשות אני מרגישה כבר יאך שזה יגזול את זמני לא רק בשעות העבוד הישתלט על חיי, אני לא יודעת כלום אין לי מושג מה אני צריכה לעשות, והדבר האחרון שאני צריכה על חיי כרגע זה לחץ! אני צריכה הכנסה כספית שנה רגועה שתחזיר אותי לשגרה ותתן לי מעט פרנסה לקראת ההסבה שאני מתכננת, אין לי ענין בתחום ולכן אולי זה לא נכון ללכת על מה שיותר מאתגר מקצועית.. אני הרי לא מתכוננת להשאר יותר משנה שנתיים... לא יודעת מה לעשות כרגע כבר קבלו אותי קבענו תאריכים לעבודה , ונאי מרגישה שזו טעות טעות טעות ולא יודעת איך לחזור אחורה ולומר פזוט לא תודה זה לא מתאים לי.

שלום רחל, עוד לפני שחושבים איך לצאת מהמצב הנוכחי, כדאי להקדיש רגע של מחשבה לדפוס קבלת ההחלטות שלך- האם הוא נשען על שיקולים רציונליים בדר"כ, או שמא מדובר בהחלטות אימפולסיביות ורגשיות? האם הוא משקף עמדה קונפורמית? האם הוא משקף את הצורך לייצר מצבי קצה? האם מה שאת מכנה "סביבה משעממת" היא אכן משעממת, או שיש בה משהו אחר שמרתיע אותך? הבחירות שלנו, מסתבר, לא מקריות, וחשוב מאד לנסות ולזהות את המכניזם שמפעיל אותנו. מהיכרות שטחית עם מצב השוק כיום, נדמה לי שלא תהיה להם בעיה למצוא עובדת אחרת אם תודיעי שאת מוותרת על התפקיד. עלייך לשוב ולחשוב גם כאן, מי עומד במוקד תשומת הלב שלך: את עצמך, או החברה ששכרה את שרותייך. אכן חומר רב לחשוב עליו. אם תרצי להמשיך ולהתלבט, אשמח להמשיך ולהקשיב. בהצלחה ליאת

למרות שאני אלצריכה להגיב לשאלותיך כי הם שאלות לגבי עצמי אני כן יענה עליהם מפני שפה בדיוק הבעיה למרות דשפוס קבלת ההחלטות שלי מבוסס כמעט תמיד בצורה רציונאלית, אם דברים רגשים מופיעים הם מונחים בצד ומבודדים, ברגע של קבלת החלטה. מחד אני טיפוס יחסית לא קונפורמי, ומאידך מסתדרת מצוין עם מסגרות חברתיות שאני שייכת אליהן ,אבל בהחלטות יש לי ראש פתוח וחשיבה מאוד עצמאית. לגבי העבודה שלא קיבלי אותה דוקא רציתי למרות שהיא משעממת אבל החלטתי לא להייחס לדבר לא הגיוני ההחלטה שקבלתי היא החלטה שכלית לחלוטין בחרתי את מה שמאתגר ונכון מבחינה מקצועית. אבל מה שקורה שהפעם מה שאני רוצה לא מתישב עם ההגיון ולמרות שבחרתי את ההחלטה ההגיונית והנכונה , משהו בי אומר טעות טעות טעות, זה אולי נכון אבל לא לגביך. האנשים שסביבי שדיברתי אתם רק כדי לחלוק ולא כדי לקבל החלטה מעודדים אולי אבל הם מאמינים ביכולות שלי יותר מידי, כך אני מריגשה הם לא מבינים את הקושי. על נושא זה דיברתי גם עם הפסיכולוגית שלי אבל התגובה שלה כמו של כולם את תסדרי גם אם את לא יודעת כי את מוכשרת (אמרו עוד כמה דברים..)אני לא רואה את הדברים כך והכל גדול עלי אני הולכת לפשל. זה נכון שהם יכולים למצוא עוד אנשים אבל אני כבר הייתי אצלם כמה פעמים וגם אצל הלקוח.. ולא נעים לי ששרפתי להם כל כך הרבה שעות , ומה גם בטח כבר פיספסתי את העבודה השניה הקלה יותר.. אני מרגישה שבתקופה זו של חיי במיוחד שנאי חזורת לעבודה לאחר שהתפטרתי בעבר כי קרסתי היה נכון לקחת משהו לא לוחץ ויותר קל גם אם הוא לא מקדם (המשכורת זהה בשני המקומות) האנשים שמסבייב לא רואים זאת כך... טוב אז החלטה כבר קיבלתי בעיני שגויה.. אני מפחדת לא להצליח אין לי מושג מה צריך לעשות שם.. וזה ישר ליפול לבריכה בלי לדעת לשחות.. בעצם יאן לי כל כך שאלה כמו שהמון פחד ותחושה מדוכדכת שאני יושבת מול האנשים שם והם כולם עם מרץ ואותי זה פשוט ל אמענין התחום ואני צריכה לשמור את זה בסוד, כי אחרת לא יקבלו אותי..