לא יודעת מה יש לי.....

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

12/06/2006 | 18:49 | מאת: חן

אני מרגישה ביומיים האחרונים: -חוסר סבלנות וכעס על עצמי ועל סביבתי(בעיקר על עצמי..... כרגיל...) -חוסר יציבות. -חוסר מוטיבציה והחלטיות. -חוסר יכולת לעשות מה שמצפים ממני. -סטרס נוראי. אם הייתי יכולה הייתי מוחקת את החצי שנה האחרונה מהחיים שלי, זו התקופה הנוראית ביותר שהיתה לי, ואם היא לא תחלוף אני לא יודעת איך אשרוד. אין לי כוח. אני לא רוצה למות, כל מה שאני רוצה זה להתנתק מהכל, שיעזבו אותי כבר לנפשי. היום שאלתי את אמא שלי למה היא ילדה אותי בכלל, בשביל מה זה טוב? מה יצא לי מזה? נמאס לי מהטיפול הדפוק. אני יודעת שבפגישה מחר אני אאכזב אותה, והיא כבר לא תרצה לטפל בי. השנאה העצמית שלי מוצדקת, אין לי מה להעריך בעצמי ומה לאהוב. דרוש כל כך הרבה כוח כדי לא ליפול, שוב, כל כך הרבה אנרגיה צריך בשביל לתפקד. וכל דבר קטן גורם לי להרגיש כל כך עייפה, גם פיזית. אני לא מוצאת את עצמי, החיים שלי נורא מבולגנים, או שאני עושה אותם כאלה? מה אני אעשה אם יגמר לי הכוח המינימלי שיש לי? הרגשתי צורך לשפוך את הלב. רע. עכשיו. אולי מחר יהיה יותר טוב. אבל אם לא? ליאת, אני יודעת שאני צריכה להיות חזקה בגלל שהבטחתי לעצמי, אבל קשה לי מאוד...... שתהיה לך המשך "משמרת" נעימה, חן

לקריאה נוספת והעמקה
12/06/2006 | 23:43 | מאת: ליאת מנדלבאום

ערב טוב חן, שוב אחד מאותם ימים קשים. גם בשביל זה אנחנו כאן :-) חשוב לי לומר לך, חן, שלא כל כך מהר נגמרים לנו הכוחות. פעם הייתה לי איזו תיאוריה פרטית, לפיה אותם ימים קשים ושחורים, בהם נדמה לנו שאנחנו קורסים, אינם אלא ימים של איסוף כוחות והתארגנות. כמו רוכב אופניים שמרשה לעצמו להפסיק לדווש ולשחרר רגליים קצת כשהוא בירידה או במישור, כדי להמשיך ולסחוב בעלייה שתכף תגיע. קחי לעצמך את הזמן, תנוחי קצת, ותמשיכי בכל הכוח הלאה. יש סביבך אנשים טובים שרוצים לעזור לך. דעי לנצל את היד המושטת לך בתבונה. החזיקי מעמד ליאת

13/06/2006 | 00:02 | מאת: חן

ליאת, אבל זה קשה, לסחוב בעלייה, קשה מאוד מאוד. אין לי כוח להמשיך לסחוב. למרות כל הרצון הטוב.... מה גם שלפני כחצי שעה, האדם החולה במשפחתי, שבזמנו סיפרתי עליו, נסע לבית החולים כי הוא הרגיש רע מאוד, ונתנו לו זריקה שטישטשה אותו עוד יותר, ואני לא יכולה לראות אותו ככה מטושטש וחלש...... וגם אבא שלי כלל לא הודיע לי שהם נוסעים לבית החולים, ולא יכולתי להיות שם, ואני כועסת על עצמי. כי אני הייתי צריכה להתקשר לברר ולא התקשרתי...... אני מרגישה כזאת דפוקה..... תודה שאת כאן חן

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית