אהההה

ליאת יקרה, מה שלומך? מה שלום ירדנה? היא חזרה למתכונת מלאה? של הליכה, ריצה וקפיצות מרשימות לגובה? אשמח לשמוע את דעתך בכמה עניינים... את חושבת שחויה מתקנת בטיפול היא זאת שעוזרת? או הפירושים הפסיכולוגים הם אלה שמקלים? אפשר להיות בטיפול בלי הקשר (מטפל-מטופל)? רק עם הפירושים? נניח, להחליט במודע שמוציאים את הקשר החוצה מהמשוואה? להתייחס לטיפול כאל שיעור פרטי שהנושא שלו הוא 'אני'...? לבוא. לדבר. להקשיב. לחשוב. להבין. וללכת. בלי קשר! בשמחות. נורית

ליאת, אם את עמוסה. זה יחכה למחר. לאורנה. לא דחוף. נורית

שלום נורית, תודה על ההתעניינות בירדנה. היא חזרה ללכת, אבל עדיין לא רצה ולא מקפצת :-( ולעניין הטיפול. על השאלה מה עובד (או מה עוזר) בטיפול, נכתבו הררים של נייר, ונדמה שאף אחד לא הצליח להגיע לנוסחה חד משמעית אחת, שתהיה יפה לכל המטפלים ולכל המטופלים. נהוג לדבר על הקשר הטיפולי כעל "ברית" ייחודית בין שני השותפים, המאפשרת באמת סוג חדש של מרחב, בתוכו יוכל המטופל להתמסר לעבודה הנפשית שלו. התעלמות מאיכויותיו של הקשר מטפל-מטופל תחטא לרעיון הטיפול, הגם שסוגיה זו יכולה להיות מדוברת או לא מדוברת, מפורשת או לא מפורשת, בשעה הטיפולית. המידה בה ה'אני' שבמוקד העבודה הטיפולית מדובר דרך ובעזרת ה'אנחנו', תלוייה ברוב המקרים באסכולה התיאורטית ממנה בא המטפל. נדמה לי שהחלטה מראש ובמודע להוציא מכלל דיון נושאים הנוגעים לקשר מטפל-מטופל היא החלטה שגויה, בהיותה זונחת או מתעלמת מהיבט כה חשוב ומרכזי בהוויה הטיפולית. לילה טוב ליאת