בעיה

היי, אני רוצה לנסות דרכך לשפוך אור על מצבי ולדעת מה יוכל לשפר את הרגשתי היומיומית הכל מתחיל מהעובדה שהחינוך שהועבר אלינו היה של אחדות ואהבה בין כולם.. הכל היה טוב - קשר מצוין בין האחים,פרנסה וכסף בשפע , נסיעות,וכו.. בכל בעיה שצצה כולם היו יחד וניסו לעזור בכל דרך אפשרית. כיום,המצב גרוע הרבה יותר.הוריי התגרשו,היתה מפלה כלכלית,שניים מאחיי לא מדברים,יש סכסוך קשה עם אחד מהגיסים,להוריי גילו כמה בעיות רפואיות לא קלות בכלל,אחי בן 40(סכיזופרן) לא נשוי,מובטל ומאוד בודד. ובקיצור,היריעה קצרה מלהכיל את המכות שנחתו עלינו בזו אחר זו(לא ניתן להתעלם מתאונה קשה שלי שעברתי מה שמוטט לגמרי את כולנו). אולם..למרות הכל,כולם מנסים להיות חזקים ולמצוא קצה אור שיחזיק אותנו שפוייםץ בכל פעם שיש לי אפשרות אני מזמינה את כולם לערבי חג..לסופ"ש..וכך אני מנסה בכוחות מאומצים לעודד את הרוח של כולם. זה כמובן גוזל ממני הרבה אנרגיות כיוון שגם אני בתחילת דרכי.אין לי בית/רכב משלי ואני נשואה טריה.אין לי תעסוקה שמכניסה משכורת כזו גבוהה שיכולה לאפשר לי לתת כסף ולעזור כלכלית למרות שהייתי רוצה בזה מאוד. הבעיה שלי..היא איך ניתן לחיות את חייך כשמסביבך יש רקע כזה קשה ועצוב? מאוד קשה לי להשלים עם המצב ביחוד לאור טוב הלב של כולם והרצון העז להביע אופטימיות למרות הכל. מכל עבר,יש בעיה.ולא קלה.ושוב,צריך לשנס מותניים ולהמשיך הלאה. השאלה- עד מתי? אני פוחדת להשתגע מכל המצב.כי בכל פעם שאנחנו "מדלגים" על משוכה באה אחרת. רוב העזרה מגיעה בשלב הזה ממני ומאחי הקטן שלומד לתואר ראשון. כואב לי עליו.למה הוא צריך בתור סטודנט לארח משפחה שלמה ולדאוג חלילה שאמא לא תישאר לבדה בשבתות? כך הוא נקרע בדיוק כמוני...והדבר מאוד מעיב על חיינו הפרטיים. יתכן והייעוץ יהיה לכיוון הניתוק והתרכזות בחיינו הפרטיים אך איך? ניתן לעשות זאת? כשלי היתה בעיה כולם היו סביבי ועזרו ונתנו את כל כולם והיום ? כשהמצב התהפך אקח רגליי ואעזוב? אני לא מצליחה לחשוב על דרך להיות לבד וביחד. לחשוב על חיי נטו? דבר שלא קרה מעולם. גם כשאני קונה משהו זה תמיד בצל של השאלה: אולי אקנה גם לאמא/אבא/אחי וכו.. כשאני נוסעת לנופש עם בן זוגי ברקע עולה עצב עמוק שהם לא זוכים לטיפה הנאה.. אני נמנעת מלציין כמה כסף הוצאתי מתוך רצון שיהיה לכולם טוב וזה כמובן על חשבון חסכון לעתיד שלי. בצורה הזו אני מרגישה תמיד מיוסרת,עם כאב עמוק שלא ניתן לפורקן כי הוא תמיד ישאר שם... לעיתים,אני נשברת ופורצת בבכי.להשתחרר...לדבר...לנסות לעכל את הכעס... אני חשה שבאיזשהוא מקום אני חיה ולא חיה.כי אני לא נהנית מכלום ומאוד שלילית לגבי גורל החיים. קשה לי עם המצב. עם ניסיון ההשלמה שלא משנה כמה תהיה טוב יתכן ולא ילך לך בחיים. וזה מה שיש.בלתי ניתן לשינוי. אני רוצה לצאת מבועת הכאב.לא ממש מאמינה שיתכן מצב כזה כי העובדות מדברות בעד עצמן. מה לדעתך..יעזור לי לשפר את התחושה הקשה בה אני חיה?? תודה רבה.

אני שלום, קראתי ולא כל כך הסתדר לי. מצד אחד מסר של אחדות ואהבה ומהצד השני: הורים גרושים, אחים שלא מדברים. ואולי זה כן מסתדר, שהרי יש גם משהו חונק באהבה ונתינה ללא גבולות. זה מציב סטנדרט גבוה של "ביחד" ושל נתינה ולא מאפשר מספיק את הלחוד . ואז - להיות "אני" ולעשות עבור עצמי, מרגיש כלכך אשם ולא בסדר. נראה לי שאת יודעת לבד את התשובה ואף כותבת אותה: לחשוב על חייך נטו...להתרכז יותר בחיים הפרטיים. אבל , כן זה קשה , בשל יסורי המצפון והתחושה שלך, שנתנו לך ואת לא מחזירה. האם התחושה הזאת צודקת? האם את מזדהה איתה לחלוטין? האם יש לך זכות לקצת חיים משלך ללא יסורי מצפון? לדעתי, יש לך זכות לחיים פרטיים משלך. זה טיבו של העולם : שהילדים עוזבים את הבית, מקימים משפחה משלהם...גם לאמך ישנה משימה - שלא להישאר לבד בסוף השבוע - למלא את חייה תוכן. זה לא באחריותך, אלא באחריותה. לדעתי , קשייך לא יסתיימו בזכות עיצה אחת באינטרנט . יש לך כאן כיוון ודרך, אך גם הרבה חתחתים בדרך הזו. יתכן שאת יכולה להיתמך בבעלך. לעיתים אדם מהצד מצליח במקום שבו מעורבותך שלך מפריע לך לראות מה "נכון" לעשות. הרבה הצלחה, אנא שתפי אותנו בהמשך, בברכה, גדעון