שזה יגמר טוב
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
(אני מקווה שהודעה זו בסדר בפורום הזה, אני חוששת מפני שאין לי שאלה ספציפית אלא רק רצון קצת אולי זה לי לכתוב) לפני כשנתיים וחצי שהתחלתי להתפרק... ופניתי לטיפול אני סברתי שאני צריכה טיפול תרופתי, מפני שהיו לי סיוטים בלילה לא נרדמתי , הפגנתי חוסר סבלנות בעבודה כלפי עובדים מסוימים (דוקא כנגד הבכירים, אני אף פעם לא יפגע בחלשים ממני) הפסיכולוגית שלי לא חשבה על טיפול תרופתי.. ולכן ביוזמתי פניתי לפסיכיאטר שגם הוא טען שאני "יעבור את זה , ויצאתי ממנו אחרי שיחה נעימה תומכת ונחמדה(לא יודעת למה הוא אמר כל כך הרבה מחמאות) אבל ללא המרשם המבוקש..... וזהו לאחר תקופה הרגשתי שאניי לא יכולה יותר לתפקד יותר ,והתפטרתי.. לא שמעתי את ההצעות הרבות שהציעו לי ידידים מהתחום שעסקתי, לאחר מכן מפני שלא רציתי לעבוד (והיו הצעות טובות) הרגשתי שאני לא מסוגלת לתפקד. אני לא יודעת אם לקרוא לזה פספוס מפני שאולי באמת לא הייתי כשירה ולכן יתכן שזה מה שהייתי צריכה להיות, בכל מקרה אני לא מתחרט על העבר למרות שמחינה הגיונית אני לא יוכל להסביר את הצעדים שעשיתי אני שלמה עם ההחלטות שלי. אבל למרות ההשלמה עם הצעדים שלי כיום קשה קשה קשה לי לחזור,זה לא לחזור לעצמי כי חזרתי אלא לשקם את כל מה שנהרס, לפחות בתקופה האחרונה של החודשיים האחרונים זה כבר לא שובר אותי. יש לי תחושה של אין מוצא שלא יכולתי לעמוד בפניה עד לא מזמן, לפני חצי שנה לא הבנתיןמה מדכדך אותי והיום אני חושבת שהחזרה לחיים לאחר משבר קשה מאוד מאוד, לא רק מגלל העבר אלא גם בגלל ההווה. מפני שהדברים הרי לא מחכים לנו שם החיים ממשיכים ויש תחומים ששורפים אתך לאחר תקופה. וממקום יחסית גבוה קשה להתחיל שוב מלמטה וגם אם אני מוכנה להתחיל מנמוך(וזה המצב כיום) לא כל כך רוצים אנשים לקבל אותי........(הם חושבים שזה לא מתאים ואני יעזוב מהר מאוד כשאני ימצא משהו אחר) אז הלוואי שזה יסתדר ואני יצליח למצוא את עצמי שוב... לחזור הלאה זה חלק קשה , קשה הרבה יותר ממה שחשבתי, כל כך שקשה לי לתאר הלוואי שזה יסתדר ואם לא אז שישארו לי הכוחות שיש לי בחודשייים האחרונים ושאני יחזיק מעמד למרות הקושי, הלוואי.
סליחה על כל טעויות הכתיב , התחביר וכד'.. אני פזיזה מידי ולא קוראת את מה שאני כותבת סורי
שלום רחל, לכל אדם יש רגע כזה, בו הוא קם ומחליט לעשות מעשה שנראה בעיני האחרים כלא מובן/לא אחראי/לא הגיוני/לא כלכלי, ובכל זאת, הוא מתעקש, כמו מתוך איזו הבנה פנימית שאינו יכול אחרת. את מספרת שהחלטת להתפטר ממקום עבודה בטוח בתקופת המשבר שלך. החלטה זו אפשרה לך כנראה לשרוד את הימים הקשים ההם, הגם שהיו (ויש) לה מחירים אותם את מרגישה עד היום. אני מצטרפת לתקווה שלך לחזור ולמצוא את עצמך כשירה וחזקה במהרה, ומאחלת לך הרבה הצלחה וסיפוק בפאזה החדשה של חייך. בברכה ליאת
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
