לליאת
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני מתביישת לומר,אבל אני מרגישה עצובה עכשיו ורע לי,אולי זה בגלל שאני לפני מחזור,איני יודעת בדיוק למה אני עצובה כ"כ (דווקא עכשיו אין לי סיבה ממשית- חדשה- להיות עצובה),אבל לפעמים אני מכניסה את עצמי למצבים שממש עצוב ורע לי וכל מה שבא לי זה רק לבכות,ורציתי גם 'טיפים' להתמודדות עם הדכדוך וגם להבין למה איני גורמת לעצמי להיות מאושרת? מקוה שלא תחשבי שני 'נודניקית'בשאלתי,וגם חשוב לי להבהיר ולהדגיש עיניין נוסף- בעיקבות כל מה שקרה בפורום השבוע אומנם שמחתי והוקל לי שיש פיתרון לבעיה,אבל נוצר לי עצב נוסף,שעכשיו איני יכולה לשתף אותך ואת מנהלי הפורום האחרים בתושותיי ובמה שעובר עליי ואני צריכה להיכנס לכאן בשביל לעשות זאת,וזה קצת מעציב אותי גם, כי למרות שאולי זה 'ישמע' שטותי אך אני עדיין מרגישה קצת 'פגועה' מכל העיניין ואני מרגישה שכעת בשביל להישאר איתכם בקשר אני צריכה 'למשוך את תשומת-ליבכם' ובטוח שכעת אני 'משפילה את עצמי' בכותבי זאת ושאולי אקבל את התוצאה ההפוכה ע"י כך,אך אם לא אומר זאת לא אוכל 'לעבור לסדר היום' כי זה 'יושב לי על הלב'. תודה על ההקשבה, משתנה
משתנה יקרה, צר לי שאת מרגישה שעצוב ורע לך, אין לי ממש טיפים לתת לך להתמודדות עם דכדוך, אבל זיכרי שדיכדוך עובר, עשי דברים שאת אוהבת על מנת להרגיש יותר טוב. מקווה שהדיכדוך יחלוף לך תוף זמן קצר חן
חן- תודה על עידודך,אך האמת היא שבזמן שאני מדוכדכת אין כמעט דברים שאני אוהבת לעשות,חוץ מכמובן - לבקר כאן ובפורום שהקמנו ולקבל הן תמיכה והן עיצות מקצועיות. ליאת-הגעתי גם למסקנה שאולי אני מייחסת יותר מידי חשיבות למצבי-הרוח המשתנים שלי,ואולי זה קורה בעיקבות הטיפול- כי שמתי-לב שזה כמו תבנית מסויימת שמופיעה בכל פעם אחרי הפגישה השבועית, שלרוב מס' שעות אחרי הפגישה אני מתחילה להרגיש דכדוך ותסכול,ואני תוהה אם יש לזה קשר ישיר או ש'אני סתם עושה סיפור' מכל דבר קטן ואולי אין קשר בין המצבי-רוח שלי לטיפול? וגם- בזמן האחרון אני מרגישה שאני מבולבלת וזה גם מטריד אותי. האם אני סתם 'נוב?רת' יותר מידי ב'חקירה האישית' שלי ובכך מזיקה לעצמי?
ערב טוב משתנה (וכל האחרים) דכדוך סמוך לפגישות הטיפוליות או ביניהן יכול להיות קשור לתכנים העולים בו, וכמו שאת רואה, אנשים נוספים חווים או חוו זאת, והצליחו להתקדם ולצמוח למרות הכל. אני מביאה בחשבון גם את האירועים האחרונים בפורום כגורם אפשרי לדכדוך, אולי דווקא על רקע הניצחונות האחרונים שלך בטיפול, עליהם סיפרת בשבועיים האחרונים. לפעמים, כמה מוזר, גם מהחרדות שלנו קשה להיפרד... בדיוק היום ציינתי לעצמי כמה בקלות (ובחינם) אפשר לארגן לעצמנו רגעי נחת קטנים, שיכולים לסייע בהתמודדות עם עצב ודכדוך. אנחנו נוטים לפעמים לשכוח כמה זה פשוט. את מוזמנת להמשיך לפנות ולהיעזר במנהלי הפורום כבעבר. צר לי לקרוא על תחושות של בושה או השפלה שאת חשה. מבלי לבטל את רגשותייך, אני מזמינה אותך לנסות ולוותר עליהן כמה שיותר מהר. לילה טוב ליאת
אני שמחה שפניתי אלייך בבקשה לעזרה,כי בעצם כך ביטלתי את תחושת הבושה,ועל תחושת ההשפלה ויתרתי כבר ברגע שראיתי את תשובתך. השינויים בפורום,שקרו במקביל לשינויים בחיי(שמרוב שהיו מכיוונים שונים,איני יכולה לסדר אותם כרגע בראשי במדוייק,והכל קצת 'מעורבב'),השפיעו באמת עליי לרעה,כיוון שבנוסף לכוחות הנפשיים האדירים שהOCD גו?ו?ה ממני,ולכוחות שאני צריכה מצד-שני כדי להילחם בו, היתי צריכה בימים הראשונים להפנות את הכוחות גם למלחמה ב'סילוק?נו מהפורום'-ואיני מאשימה אף-אחד,פשוט זה היה המצב שנוצר.יכול להיות שבאמת זאת הסיבה (או אחת הסיבות)לדכדוך שחשתי. אומנם אמשיך לפנות אליכם,כיוון שאני צריכה תשובות מקצועיות ואני מעריכה מאוד את תשובותיכם ואת עזרתכם לי מאז שהגעתי לפורום.ואני חייבת לציין שדווקא ה'ביחד' הזה שבהתחלה אולי הרתיע אותי,הוא בדיוק גם זה שמשך אותי אח"כ לשוב ולהיכנס לפורום לא רק כשאני צריכה תשובה ספציפית,דוקא החברות הזאת שנוצרה,היא סימלה עבורי את אופיו המיוחד של הפורום(ואיני רוצה 'לסבך אתכם'...,אבל זה גם מה שאתם אמרתם כאן בזמנו). אבל הנקודה שרציתי לבההיר היא שאפילו שאפנה אליכם (את-ליאת,ואורנה וגדעון),זה כבר לא יהיה כמו בעבר ולא ישוב להיות כמו בעבר,ואיני שופטת זאת-לא לטוב ולא לרע. משתנה
שבאמת גם התכנים שהועלו בפגישה האחרונה -שהיתה אתמול,העכירו את מצב-רוחי והקשו עליי.
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
