טיפול
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום ליאת, ברצוני לדעת איך בכל זאת אני יכולה להתמסר לטיפול אם על כל דבר שמתרחש בטיפול (קטן או גדול- הכל בעיני המתבונן) אני מחליטה לוותר, לפסול את המטפלתולהפסיק את הטיפול.לדוג':בינתיים ביטלתי את הפגישה הקרובה ולא יודעת אם אשוב (בעצם אשוב רק בכדי לשלם ולא בכדי לדון בכך עימה :-) אולי אני נמצאת בכלל בתוך לופ תמידי? האם ישנם פתרונות אחרים שאת יכולה לחשוב עליהם למעט טיפול פסיכולוגי? ואני לא יודעת אם זה ACTING OUT מכיוון שאני כן מודעת (או לפחות חושבת שאני מודעת) למה שאני עושה.(אשמח אם תתיחסי גם לזה) בקיצור מה עושים? אשמח לשמוע חוות דעתך אגב, פחות אוהב את עצתך אם תהיה כזאת לדבר על כך עם המטפלת תודה ויופי שהסערה חלפה לה כאן בפורום שיבואו רק ימים טובים על כולכם
שלום אין כינוי, בהתלבטות האם לתת תשובות שאנשים יאהבו או תשובות מקצועיות ההכרעה שלי תהיה לטובת האחרונות. עמך הסליחה. אני חושבת שחוסר היכולת להתמסר למטפלים שונים, תוך מציאת פסול בכל עניין קטן, הוא עניין טיפולי ממדרגה ראשונה, בעיקר בשל ההנחה שמדובר בדר"כ בדפוס שחוזר על עצמו גם מחוץ לטיפול (בני זוג/חברים/מעסיקים וכו'). באופן מוזר, אם תצליחי להישאר בקשר משמעותי למרות הפגמים, חלק גדול מהבעיה כבר מאחורייך. בהצלחה ליאת
מהיכן נובעת בעיה זו? ביקורתיות יתרה?(מדימוי עצמי?) וכן הצלחתי ליצור קשרים משמעותיים...אבל אז הגיעו להן בעיות אחרות... בננות איפה אתן?
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
