פחדים וחרדות

שלום, כבר לא ילדה אבל לא מנוסה בחיים ולא מצליחה להתגונן מפני הרוע שמסביב. מרגישה חשופה ופגיעה לכל מבט, הערה או רשעות של אנשים מסביבי. לא מצליחה להשתחרר מההרגשה הרעה. תמיד מרגישה נחותה ומטרה נוחה לפגיעה. מקרינה תמימות (לא טיפשות, דווקא די אינטליגנטית) ומעוררת אצל אנשים התנשאות. מודעת לצביעות הרבה שמסביבי, ולכך שאחרים קולטים אותי כחלשה וכתמימה, כמי שניתן לפגוע בה או לשלוט עליה. לא רואה אפשרות להרגיש אחרת. טיפול פסיכולוגי לא עזר לי, כרגע גם תרופות נגד דכאון אינן עוזרות. התחושות הקשות גורמות לי להסתגר עוד יותר וזה בטח לא תורם למצב. אני בודדה ואין מי שמבין את התחושות שלי. חייבת להעמיד פנים כל הזמן כאילו אני חזקה, וזה ממילא לא מצליח, כולם קולטים עד כמה אני שבירה ועדינה בפנים ורק מנצלים זאת, אם בכך שמרמים אותי או בכך שמזלזלים בי או סתם מתנשאים מעלי. תמיד בחברה אני מפענחת את המנגנונים לפיהם כל אחד פועל ומרגישה טרף קל. מיואשת...מפחדת...מעבירה כך כבר חצי חיים...מה יהיה עם החצי השני? עוד יותר גרוע?

אנה שלום, את מצליחה להעביר את רגישותך ופגיעותך בחדות,דיוק וכאב רב. כרגע שום דבר לא עוזר - ניסית טיפול פסיכולוגי ואת עדיין מנסה טיפול תרופתי, כך שבתמהיל המקובל של טיפולים כבר התנסית. יתכן שלמישהו ממשתתפי הפורום יהיה רעיון טוב איך ניתן לעזור לך, אך לבנתיים כמה דברים: א. מדברייך נשקף יאוש רב ועלייך לדעת שלפחות בחלקו הוא משקף את המצב הדכאוני בו אולי את מצויה. ב. קבוצת תמיכה יכולה להועיל. פשוט בעצם השיתוף בתחושות. ג. אל תוותרי על הפן הטיפולי. האם שקלת טיפול קבוצתי? יתכן שדווקא טיפול כזה, שבו ישנה חשיפה לעוד אנשים יעזור במקום בו הטיפול הפרטני לא עזר. מאחל לך כוחות להתמודד, גדעון

אנה שלום, גם אני כמו גדעון הרגשתי את הכאב והיאוש שלך בכל משפט שכתבת. את התחושה הזאת, שהכל חשוף, שאין שום דבר שמגן. את מתארת גם מצב בו את קולטת ברגישות רבה מה קורה אצל האחר, ולכן גם נפגעת בקלות. ואת כותבת גם שאף אחד לא מבין. חשוב לי לומר לך שלי את מאוד מובנת, את מתארת את הדברים בצורה ברורה וחיה. לא כתבת כמה זמן היית בטיפול, איך היה הקשר עם המטפל/ת, ומה לא צלח שם. אני חושבת ששווה לתת סיכוי לטיפול נוסף. כמו שאני מכירה וחווה טיפול פסיכולוגי, כאשר נוצר קשר עמוק עם המטפל, (וזה יכול לקחת הרבה זמן...) יש מו?לך קודם כל מישהו שמבין אותך, כך שכבר תקבלי מענה לחלק מהבעייה. ואז, בכוחות משותפים תוכלי ללמוד מה מקור הבעייה, ובעיקר דרכים להתמודד איתה. הכל נעשה בצעדים מאוד קטנים המצריכים המון סבלנות גם מצידך. אבל מה זה קצת סבלנות לעומת חצי החיים שנשארו לך, ושמגיע לך לעבור אותם בצורה מספקת ומהנה... ואגב, אם הרגשתך תשתפר, ותישארי רק עם האיכויות של התכונות האלה, תוכלי אפילו להפיק מהן (הרבה אנשים שעוסקים במקצועות טיפוליים ניחנו בתכונה של "קריאת הרגשות" של האחר....) בהצלחה הדר