למנהליי הפורום

ידוע לי שמחאתי לא תעזור הרבה,אבל חשו לי להדגיש שוב לכולכם שאתם בעצמכם עודדתם את 'ביחד' שייצרנו,בכך שתגובותיכם לכך היו חיובית ולא 'קטעתם' אותנו מההתחלה ובכך נתתם לנו להתרגל לסוג זה של תמיכה של חברי הפורום אחד בשני, ועכשיו- שיניתם את החוקים בלי לחשוב שאתם בעצם פוגעים בכך במשתתפים/ות הקבועים/ות,ותסלחו לי כי אני מכבדת אותם מאוד ועזרתם לי הרבה לעבור הרבה רגעי משבר,אבל נראה לי ש'זרקתם אותנו אל הכלבים', ו'לא חשבתם פעמיים' עד כמה תפגעו בנו ע"י שינוי דברים שאתם בעצמכם עודדתם,ומה שעוד יותר פוגע שהחלטתם את זה רק על-סמך תלונה של משתתף אחד או שניים ולא על-סמך רוב המשתתפים הקבועים. עד עכשיו ראיתי בפורום הזה כ'מקום בטוח' שבו אוכל לקבל לא רק תשובות אלא תמיכה מאחרים,שתהיה מלווה בתמיכתכם,ועצם העובדה שאתם יודעים 'מה עובר עליי' נתנה לי תחושת ביטחון,ועכשיו איני רואה זאת כך.אז,לא 'אנדנד'לכם יותר-כי נראה לי שאתם מעדיפים 'פורום יבש' כמו שהמתלוננת מעדיפה,אבל היה חשוב לי מאוד שתדעו מה אני מרגישה.

משתנה, נראה שאין כבר מה לעשות, כלום כבר לא ישתנה... אפילו אם מנהלי הפורום ישנו את דעתם (ואני בספק) לא נראה לי שכל המשתתפים/ות יחזרו. מנהלי הפורום פגעו בנו מאוד ויהיה קצת קשה לחזור לכתוב כרגיל. לכן אני מוותרת. לא צריכה להיות במקום שאני לא רצוייה בו. רק חבל לי עליכן בנות... אני משתתפת פעילה רק כחודש וחצי, אולם עקבתי אחר הנעשה כאן הרבה לפני כן. מאוד נקשרתי אליכן והתמכרתי לפורום הזה... אני מידיי פעם מציצה בפורום "תמיכה הדדית" בתקווה שמישהי ממכן תהיה שם (ולא, ממש לא בא לי לעבור לשם). תמכתן ועודדתן והייתן נפלאות! באמת הרגשתי כאן בבית. מאוד אהבתי את הביחד שהיה לנו, וחבל שזה הסוף. אני לא יכולה גם להתעלם מעזרתם של מנהלי הפורום... הם תמכו בכולנו וגם בי, עזרו לי לראות דברים מזוית אחרת ובזכותם עשיתי החלטות נכונות... אז אני מצטערת שזה מסתיים כך. אז עכשיו אני מרגישה נטושה קצת ופגועה, אבל לא נורא, גם זה יעבור. אני חושבת שבינתיים גם אני ארד למחתרת... אוהבת את כולכן בנות, מקווה שעוד ניפגש, חיבוק ענקי (אחרון???) שהפך למסורת, רעות

גם לך אני שולחת חיבוק ענקי...לפני 'שארד למחתרת',אני מרגישה כמוך נטושה ופגועה וכעת ההרגשה בפורום היא כמו לחזור לשדה-קרב אחרי ההפצצה,שהכל הרוס ונטוש ואין יותר תיקווה,זו הרגשתי. לפני מספר ימים הפורום היה 'חי' ושימי-לב' שכעת הוא ממש 'מת'.

ביקרתי (בדיוק כמה שניות)עכשיו בפורום 'תמיכה הדדית' ו'ברחתי' מהר מאוד,הרגשתי כמו מישהי זרה,וגם חברותיי האהובות לא היו שם,וזה העציב אותי מאוד,ותחושתי שם היתה נוראית,שאין לי תמיכה יותר.איני 'משחקת לכם על המצפון' אך תדעו שאני(ואני בטוחה שהאחרות)החזקנו פעמים רבות אחת את השניה מליפול ליאוש,לדיכאון עמוק יותר,להתמודד עם דברים קשים ו'השארנו את הדלת פתוחה' לכולם,ועכשיו כשאני יודעת שלתמיכה הדדית איני רוצה ללכת(כי זה זר,מנוכר,כללי מידי),נשאר לי רק 'לאכול את הלב' בשקט ולבד,ולקוות שאצליח לצאת מהמשברים.

שלום לכולכן, אני עוקבת כאן בימים האחרונים אחרי כל התכתובת ואני כל פעם רוצה לכתוב והפעם אנסה להתנסח, אני מבקרת באתר די הרבה ואני חייבת לאמר שמאד נהנתי לקרוא את התכתובת בניכן ולא פעם רציתי להצטרף!! גם לי חבל אם הפורום ישתנה כעת, כל השאר כבר נאמר רציתי רק להגיב ולאמר לכן בנות, משתנה, חן רעות ועוד כל מי ששכחתי, נהנתי מההתמודדות שלכן ומהשיתוף שלכן, הלואי שתצליחו להמשיך להיות שם האחת בשביל השניה, שבת שלום אילנית

משתנה יקרה, את אכן צודקת: אנחנו אפשרנו ותמכנו בתמיכה ההדדית שלכן. לכן תחושתך ותחושת האחרות מובנת. ואני גם שמח שאת מבטאית אותה בצורה ברורה ומכבדת. אך מכאן ועד העלבות, ניתוק מגע, ירידה למחתרת , התייבשות הפורום...עוד ארוכה הדרך. הבענו את דעתינו הלגיטימית לדעתי על איך הפורום צריך להתנהל. עשינו זאת גם כן בצורה מכבדת. יתכן שהיינו צריכים לעשות זאת קודם ... את ואתן מוזמנות להמשיך ולהיות חלק מהפורום, תורמות ונתרמות. בברכה, גדעון