גמגום וכעס אצל בת שנתיים ו-5

שלום בתי בת שנתיים ו-5 ואני בהריון (חודש 4). לפני כחודש יצא שמאוד מאוד כעסתי עליה (מה שלא קרה אולי אף פעם) ולמחרת היא פשוט החלה לגמגם. לאחר מספר ימים הגמגום השתפר ושלשום שוב קרה שמאוד כעסתי עליה ושוב החל גמגום רציני! האם אסור לכעוס עליה? זה נכון שאני כמעט ולא צעקתי עליה והיא גדלה כאילו ב"חממה" אבל לאחרונה עם ההריון אני ממש עצבנית ולא סובלנית גם כלפיה וגם בכלל ולא יודעת כיצד להתמודד עם המצב. אנא עזרו לי בפתרון כיצד לנהוג איתה בכל זאת גיל שנתיים הוא לא גיל קל ולהוסיף לזה הריון...אני ממש מיוסרת רינת

שלום רינת, יש לא מעט ילדים המגיבים בגמגום למצוקה ולחץ. במידה ואת מזהה את הקשר בין ההתפרצויות שלך לבין הגמגום, מוטב למתן את תגובות הכעס שלך. כשאת אומרת שהיא גדלה עד עכשיו ב"חממה", חשוב לבדוק האם התבססו גבולות בבית, והאם את יודעת להציבם באופן עקבי. לפעמים הבלגה ממושכת שלנו, הנעשית תוך ויתור על המרחב והזמן שלנו (פינוק! פינוק!), מביאה בסופו של דבר להתפרצות הבלתי נמנעת שלנו, הנופלת על הילד כרעם ביום בהיר. לפיכך, אני ממליצה מאד לנסות ולבדוק עם עצמך או עם איש מקצוע (אפשר בהחלט להיעזר ב"קו להורה" באוניברסיטה - 03-6406888) כיצד נכון להציב גבולות באופן ברור ועקבי, לרווחת כל בני המשפחה. בהצלחה ליאת

ראשית תודה רבה על תגובה מהירה ועניינית! שנית, זה לא ממש המקרה אצלנו, יש גבולות מאוד ברורים בבית ובתי בד"כ נשמעת להם אבל הצבתם תמיד הייתה על ידי דיבור או "פסק זמן" כאשר ההתנהגות שלילית, וכמעט מעולם לא ממש הרמתי את הקול (יש לי ילדה מדהימה- באמת!) אבל מסתבר שגם כל כך רגישה...ובאמת שהיא לא מפונקת. שאלתי כעת מה לעשות עם הגמגום? יש צורך לטפל? זה נמשך בערך 3 שבועות עם עליות וירידות (כמובן במקביל להתנהגותי). וכמובן שאני אשתדל מאוד לשלוט בעצמי יותר אבל מאז שאני בהריון מוצאת את עצמי חסרת סבלנות בצורה קיצונית ופה הקושי... נ.ב תודה על מס' הטלפון אשתמש בו