זה לא נגמר....

ליאת, אני יודעת שאני מוחזקת בפורום, כמי שעוברת טיפול מוצלח, וכמי שמעודדת ללכת לטיפול. חשפתי יותר מפעם גם את העובדה שאני צומחת וגדלה בטיפול, דרך התאהבות במטפל שלי... (העברה אירוטית?...). לאחרונה, כתבתי על ה"רעש" שנכנס לטיפול, ליחסים בינינו, וגרם לי לתחושות קשות ולנסיגה בהישגי הטיפול. אני מוצאת את עצמי לאחרונה נאבקת בדכאון, שמציץ ומחייך אלי מכל פינה, נאבקת ברצון לחזור לטיפול תרופתי, נאבקת ברצון לנטוש את הטיפול ואת המטפל (כן, אני שמה לב למילים שאני בוחרת להשתמש בהן...), אני מסתכלת שוב במציאות חיי, והיא שוב נראית לי בלתי אפשרית. אני לא מוצאת את המשקפיים החדשים, שהוא העניק לי, ושכל כך עזרו לי לראות הכל אחרת... כמובן שאנחנו מדברים על זה, כמובן שהוא רותם את האירוע לעבודה, להמשך. כמובן, הוא לא מוותר עלי, (למרות שלי נדמה שכן...) אבל אני, לא יכולה לשאת את השקיעה הזאת שלי. אני כל כך עייפה.... וכמו שכתבתי פה פעם, כשאני בתוך זה, לא ממש עוזר לי לחשוב שזה ישתנה, ייגמר, ושיהיה שוב טוב. לא יודעת למה כתבתי סתם, כי בא לי לדבר.... מחר יום חדש אפשר שיר? .

היי הדר, קראתי עכשיו את פנייתך ולא יכולתי לפסוח עליה מבלי להגיב... את שתמיד ממליצה על טיפול...(ואף מתייחסת לשאלותיי) אני מנסה למצוא שיר לעידוד(כרגע לא עולה לי)...יש זמר מועדף?:) אולי עד שאמצא, ליאת כבר תמצא...אם לא שיר, אז את המילים החמות אני בטוחה שיהיה לך לילה טוב ותהיי חזקה אין כינוי

הדר יקרה, עד שליאת תטפס במעלה הפורום אני מבקשת להתפרץ ולשלוח לך שיר עם השילוב "המנצח" של הרבה כאב, אבל עם קצת תקווה לטוב, ותזכרי, היום שהיה הוא רק *עוד יום* ומחר באמת יום חדש. בשאיפה לימים טובים, רגועים, מחזקים ומחוזקים. עוד יום - רחל שפירא בחריפות הזאת עוד יום, עוד יום ובצפיפות הזאת עוד יום, עוד יום. החזאי מוסר את התחזית משקעים, שינוי זרימה ורוחות תזזית ויש כאן מקום לדמיון עוד יום, עוד יום. בהשתקפות הזאת עוד יום, עוד יום בהחשפות הזאת עוד יום, עוד יום. המלאכה מרובה והזמן קצר ואנחנו כבר יודעים שהגשר צר. אמצע הדרך ויש גם בזה נסיון עוד יום, עוד יום. לא להתמעט וגם לא להימלט ותמיד לשאוף ללכת הלאה ללכת זה אומר: לא להסתלק כן, כוונתי לומר: לא להסתלק אמצע הדרך ויש גם בזה נסיון עוד יום, עוד יום. בחריפות הזאת עוד יום, עוד יום בציפייה לטוב עוד יום, עוד יום. לילה טוב, יעלה

הדר יקרה, בנות יקרות, היום, בדיוק בשמונה בערב, כשהחלטתי להתיישב ולהתחיל לענות לשאלות הפורום, קיבלתי אזעקת אמת: הכלבה המתוקה שלי החליטה להתפרץ לצומת סואנת (אל תשאלו אותי איך זה קרה, כי זה מייסר מדי), ונפגעה ע"י מכונית דוהרת, שאפילו לא הבחינה בה, והמשיכה לנסוע. טסתי אליה מבועתת, ומצאתי אותה חיה, אבל פגועה. כרגע, היא שוכבת כאן על ידי, נושמת בכבדות, אחרי זריקת מורפיום, מיבבת באופן קורע לב. הרופאה העריכה שיש חשש לאגן שבור. נראה מחר. רציתי לספר לכן למה הטיפוס שלי במעלה הפורום היה מאוחר ואיטי מהרגיל. הדר, גם אחרי טיפול מוצלח, נשארת לנו התמודדות בלתי פוסקת עם המר והמתוק של החיים. מצבך טוב יחסית, שכן הדיכאון שלך - לפחות הוא - מחייך. לא אצל כולם זה ככה... היכולת לגייס הומור, שנינות, ועברית משובחת כארסנל יעיל מול צבאות הרשע של הדיכאון, מעידה על המון כוח. השיר שיעלה שלחה נפלא. אני משאירה אתכן, אותי ואת היצור הגונח שלצידי להתנחם במילותיו. נתראה ביום שני הבא. שמרו על עצמכן ליאת

ליאת, זה נשמע מאוד עצוב אני מאחלת בריאות שלמה ומהירה לכלבה שלך. והתאוששות מהירה לכלבה וגם לך. אין כינוי

ליאת יקרה, כשאת מתארת את תלאות הערב, אני מצליחה לשמוע את גניחותיה של הכלבה הדואבת עד אלי. לא בטוחה כמה נחמה יש בזה כרגע, אבל כמה מזל יש לכם, ולייצור הקטן הזה, שהיא "זוכה" לגנוח ולהתנחם לצידך, אחרי היתקלות עם רכב דוהר... הרבה בריאות, שיתאחו כל השברים במהירות, יעלה

לאין כינוי, יעלה וליאת. תודה על התגובות החמות. יעלה, איכשהו ידעתי שתהיי בין המגיבים. את תמיד כל כך מתגייסת, תודה. איך אני אוהבת את השיר הזה, וכמה שאני אוהבת את מתי כספי. ריגשת אותי. אין כינוי תודה על המילים, כתבתי "סתם כי בא לי לדבר", אבל ברור שכיף לי שהתייחסת. ליאת, קראתי את התגובה שלך ונגמרו לי המילים (העצובות והצוחקות...). השיתוף שלך במה שקרה לכלבה כל כך נוגע. נוגע בי, כי הוא כל כך עצוב, ומכיוון שגם לי יש כלבה קטנה ואהובה, אבל הוא נוגע בדרך אחרת בדיוק בסיפור העכשווי שלי עם המטפל. מדהים! תודה, והמון בריאות לכלבה. הדר

היי הדר, איך את מרגישה? מצאתי המון כאב בהודעה שלך,אבל גם המון אופטימיות וחוזק. רק את מסוגלת לומר שהדיכאון מחייך אלייך.... זה מוכיח כמה שאת חזקה. אני לא יודעת אם את קוראת את ההודעות שלי,אבל תתנחמי בכל שמצבי הרבה הרבה הרבה יותר גרוע. לגבי טיפול תרופתי,תתיעצי עם הפסיכולוג שלך.אני התחלתי לקחת ציפרלקס לפני שבועיים ולא כ"כ עוזר לי.... או שהמינון נמוך מידי או שזה לוקח זמן עד שזה עובד.... אקדיש לך שיר: שמחות קטנות - - - - - - - - עמוק בליבך עיגולים של שימחה ואור גנוז בנשמת אפך עמוק בלב עיגולים של כאב אתה שונא,אתה אוהב יהללו יהללוך מלאכים ולא תאבד דרכך בזוהר ובחשכה יהללו יהללוך מלאכים שמחות קטנות יאירו כנצנוץ הכוכבים לחיי התמימים ודוברי האמת וכל החיים את חייהם באמת שזוכרים את השמש ונוגעים באור ויודעים אהבה שאינה בת חלוף יהללו יהללוך מלאכים....

חן יקרה, תודה על התגובה ועל השיר. אני בהחלט קוראת את ההודעות שלך. אני יודעת כמה קשה לך. לכל אחת מאיתנו סיפור כואב ופצע מדמם משלה. אי אפשר ולא צריך למדוד ולהשוות ביניהם. אני שולחת לך חיבוק וכוחות להתמודד עם הסיפור שלך. אני מוצאת אופטימיות גם אצלך, בעובדה שענית לי, ואף הוספת לי שיר.... אני מרגישה צורך להבהיר משהו לגבי הדיכאון שמחייך אלי... אפשר להתייחס אל החיוך בכל מיני מובנים. אני התכוונתי לחיוך ערמומי, מפתה ומזמין. כל כך קל להתפתות ולהיענות לדיכאון כשנמצאים במצב קשה. אולי בגלל שכשעושים את זה מפסיקים להילחם ו"היאוש נעשה יותר נוח". אני בחרתי להילחם בו, וזה לא קל. הבוקר, כשקראתי את התגובות שלכם, ואת סיפורה של ליאת, התחזק בי עוד יותר הרצון לנצח. את השיר ששלחה לי יעלה הדפסתי, ותליתי בחדרי בעבודה, הוא הוסיף לי כוח. שוב תודה שאתם כאן. הדר