בעיה - תגובה לתשובתך מתאריך 2.5.06

ליאת יקרה! מתגובתך אני מבינה כי עלי לפתח "עמידות רגשית" כלפי הערותיה של חמותי. הדבר לא פשוט עבורי כלל. יותר מכל אני מוצאת את עצמי נרגזת ופגועה כאשר טענותיה כלפיי אינן נכונות ונאמרות במידה רבה של התנשאות וזלזול, גם אם לא בפני. בעיה נוספת היא שעם כל "יריה" המגיעה אלי מכיוונה אני נזכרת וכאילו חיה מחדש חוויות מזמן חופשת הלידה במהלכה הקשתה עלי מאוד. אני מבינה ומקבלת את עצתך. אבל, האם יש לך טיפ אשר יעזור לי לבנות את חומת המגן הזו? כיצד להיות אדישה כאשר אני בעצם ההפך הגמור מכך?. תודה רבה על עזרתך.

שלום רב, לבנות חומת מגן רגשית זה אכן לא קל. אני נתקלת בזה פעמים רבות כאשר הורים מדווחים עד כמה הם מתקשים לעמוד מול דרישות ילדיהם, מול בכי וצעקות של מריבת אחים, או חלילה מול סבל של הילד המחייב אותם לתפקד ולפעול בנחישות. במצבים כאלה, אני מבקשת מההורים לפעול "כאילו היו שחקנים בסרט". אפשר לפרק את המפגש לסצינות קטנות יותר, בהן אנו מנסים להיכנס לתפקיד, ולפעול כאילו עפ"י הוראות במאי. אם למשל את יודעת שאת עומדת לפגוש את חמותך היום, נסי ליצפות מראש עניינים המועדים לוויכוח. חשבי מה היא תגיד, נסי לגלגל בדמיונך את הדברים האיומים ביותר, שוב ושוב, עד שתרגישי שאת יכולה לשמוע אותם בלי להתרגז. כשהנושא עולה בזמן אמת, השמיעי לעצמך את הוראות הבמאי: "את אמא טובה, את יודעת מה טוב לילד שלך, אין לך שום כוונה להפוך שק אגרוף של אף אחד". מרגע זה, נסי לדמיין את עצמך כשחקנית, המגלמת דמות חזקה, בוטחת, שלווה. הישארי שקטה ומחוייכת, הנהני בראשך לשמע ההערות (לא בזלזול. בהקשבה) ועני לה: אני מבטיחה לחשוב על מה שאת אומרת. את עשוייה להיווכח די מהר, שבמצב כזה, א?ת היא זו ששולטת במידה רבה ב'סצינה'. כשתהיו בדלת, אל תשכחי להגיד לעצמך "קאט!", ולחזור להתעצבן כרגיל (איכשהו, יש לי הרגשה שלא יהיו לך סיבות הפעם). אני מחכה בקוצר רוח לשמוע איך היה ליאת