טיפול (בתחנת רכבת)

האם הייתם נשארים בטיפול בו לא היו יכולים להבטיח לכם שלא תפגשו מטופלים או הורי מטופלים לפני/אחרי שעת טיפול ? (לאו דווקא מטופלים של המטפל שלכם)

שלום אין כינוי, מקווה שתשובתי לא תמנע מאנשים נוספים להגיב לשאלתך. מניסיוני, אנשים רבים שחששו להגיע לטיפול במרפאה, בין השאר מן הטעמים שהזכרת, גילו בהמשך שהדבר הרבה פחות מטריד ממה שחשבו תחילה. יחד עם זאת, יש אנשים הקנאים לפרטיותם יותר מאחרים, ועבורם תנאים אלה עלולים להיחוות כבלתי נסבלים. אישית, הייתי בוחרת מטפל על סמך המאפיינים של תוך-החדר, ופחות על סמך מה שמחוצה לו. בברכה ליאת

שלום אין כינוי, אני מטופלת במרפאה ציבורית גדולה שמסתובבים בה הרבה מאוד אנשים שהמפגש איתם הוא בלתי נמנע ואני חייבת להתוודות שעד שקראתי את שאלתך הנושא מעולם לא העסיק אותי. אף פעם לא ייחסתי חשיבות, לא לאנשים שנמצאים סביב וגם לא לאלו היוצאים מהמטפל *שלי* לפנ?י. להיפך, אני מתפעלת בכל פעם מחדש, מכך שברגע שאני נכנסת אליו הוא מיד נותן לי תחושה כאילו אני האדם היחידי שפגש היום, למרות שהמטופל שלפנ?י יצא אך לפני דקה. יכול להיות שזה היה מפריע לי אם הייתי מרגישה איזושהי עייפות או חוסר ריכוז מצידו. מאחר שרוב האנשים שסובבים אותי ושדעתם חשובה לי, יודעים שאני נמצאת בטיפול, אז אני לא מודאגת שמא אתקל במישהו שאני מכירה ואנשים שאני לא מכירה, בוודאי שאינם מטרידים אותי. בכלל, הטיפול לוקח ממני כל כך הרבה אנרגיות ומערים עלי קשיים מכל כך הרבה סוגים, שמהקושי שאת העלית, אני בוחרת לפטור את עצמי לגמרי. מקווה שכיוונתי לשאלתך כי לא ברור לי לגמרי אם כוונתך היתה לבעיית הדיסקרטיות או לקושי במפגש עם "שותפים" למטפל. יעלה

היי יעלה תודה. אני מטופלת בקליניקה פרטית (אך יש חדר המתנה משותף) אצלי דווקא העניין של הדיסקרטיות משחק תפקיד נכבד מאוד, ועצם העובדה שאראה שם מישהו שאני מכירה מדאיגה אותי... היום יש לציין לא ראיתי אף אחד : )