ביתי בודדה ואני מיואשת

שלום אני אמא לבת 26 ולתאומות בנות 15 וחצי. עם התאומות הכל בסדר שתיהן חברמניות ומלאות שמחת חיים.הבעיה עם הבת הגדולה בת ה26 היא נוהגת להתבודד המון אין לה הרבה חברים וחברות היא מבלה את רוב זמנה מול המחשב והטלויזיה.מדובר בילדה מאוד יפה וחכמה אבל תמיד היו בעיות אצלה בעיות חברתיות קשות.בבית ספר יסודי היא סבלה מאילמות סלקטיבית ולא דיברה בכלל עם מורים וחברים בכיתה.כשהתחילה תיכון עברנו לעיר אחרת ואז היה לה יותר קל מבחינה חברתית,היא יותר נפתחה והצליחה ליצור קשר עם בנות גילה ובני גילה,אבל פתאום היתה נפילה והיא התחילה שוב להתבודד,וביקשה ממני לקחת אותה לפסיכולוג,לקחתי אותה לפסיכולוג והטיפול לא עזר לה.היום כאמור היא בת 26היא לא מוצאת את עצמה עוברת מעבודה לעבודה,לא יוזמת קשרים חברתים וממעטת לצאת מהבית,ואנחנו מכלכלים אותה ומפרנסים אותה כי כרגע היא לא עובדת,אבל היא עושה מאמצים לחפש עבודה,היא קמה בבוקר והולכת ומחפשת.אני רואה שקשה לה המצב בו היא נמצאת ואני רואה שהיא מתוסכלת ואני מכאן רוצה לשאול איך עוזרים לה כי מדובר בבחורה יפה עם פוטנציאל עצום שלא ממומש וחבל.אשמח לשמוע עצה מקצועית ועצה מאנשים שמכירים את המצב הזה מקרוב. בתודה אמא

ביתי לא סובלת מח"ח או מדיכאון.כנראה שהקושי הוא מסוג אחר.היא מאוד פגיעה ושברירית ורגישה יותר מדי ובתקופת בית ספר קצת ירדו עליה ואולי היא סוחבת את זה עד היום.

אמא יקרה. קשה לבצע הערכה מקצועית מדוייקת על סמך תאור אינטרנטי קצר, אך בהחלט נראה שלבתך יש דפוס מתמשך של קשיים חברתים מאז הילדות. מה הכוונה הטיפול לא עזר ? כמה זמן הבת הייתה בטיפול ? אולי המטפל לא התאים ? אולי הטיפול לא עזר בעבר אך בהחלט יעזור כעת ? אסור לכן לוותר על הסיכוי להעזר בטיפול !!! הבת בהחלט צריכה טיפול על מנת שיכולו השינויים רצויים. ראשית הייתי ממליץ לבת לפנות לאיש מקצוע (למשל פסיכולוג קליני) על מנת לבצע הערכה פסיכולוגית (כשתים שלוש פגישות) ובסופה יוכל להמליץ על הטיפול המתאים. ובשורה אחת טובה ואחת קצת פחות (ואתחיל בשניה): נראה שמדובר בקושי בהתפתחות באספקט מסויים של האישיות. המשמעות - מדובר בטיפול לא קצר. צריך בהחלט הרבה סבלנות ואורך רוח. והבשורה היותר טובה - מדובר בבחורה צעירה (26) כך שהסיכויים להצלחת הטיפול בהחלט טובים בהשוואה לאדם מבוגר יותר. המשמעות - לא כדאי להתמהמה יתר על המידה בפניה לטיפול. והעיקר - המון הצלחה לך ולבת, ובשום אופן לא לוותר על הסיכוי להעזר בטיפול מקצועי.

אמא שלום רב, דאגתך לבתך טבעית ומובנת, אך אין צורך להיות מיואשת. החל משלב מסויים יכולותינו כהורים מוגבלת ועלינו לדעת מתי לפנות ולהפנות לסיוע מקצועי. התמונה שאת מתארת של קושי ביןאישי מתמשך צריכה להיות מטופלת. ההמלצה היא: טיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוג קליני. כפי שכתב ים 3: מה שלא עזר בעבר יכול לעזור בהווה , נדרשת סבלנות ויפה שעה אחת קודם. הציעי לבתך לפנות לסיוע מקצועי. לדעתי זה הדבר הטוב ביותר שאת יכולה לעשות עבורה. בהצלחה, גדעון

שלום לאמא מיואשת גם אני כשהייתי ילד סבלתי מיחס לא טוב מצד הסובבים אותי אחכ"כ היו לי תקופות עם המון חברים וחברה שאהבתי מאוד ..לפני קצת יותר משנתיים אני והחברה נפרדנו התחלתי ויש לי גם פחות חברים אני לבד כל הזמן ...אני לא יודע איך לפתור את הבעייה אך אני מציע שבתור אמא על תציקי לה יותר מדיי כי היא בטח מרגישה רע גם כך אני מאוד מזדהה עם בתך ועם הכאב שהיא בטח חווה כי אני מרגיש אותו שעה שעה יום יום