חרדה והריון

כתבתי פה כבר לפני כמה ימים. אני בת 30 ולפני 3 שבועות גיליתי שאני בהריון שהיה רצוי אך החזיר לי את כל החרדות (סבלתי מחרדות בתקופות מעבר בחיים) והפעם בגדול. במשך שבוע וחצי בערך לא תפקדתי. החרדות הציפו אותי. למעשה, אלה לא היו התקפי חרדה אלא חרדה אחת גדולה ומתמשכת. הייתי במיון, נתנו לי רסיטל + 3 ואבן ביום. הואבן לא עזר בכלל מה שלחיץ אותי עוד יותר. לאט לאט ובלי שמובן לי למה זה נרגע וביום ראשון האחרון התחלתי להרגיש יותר טוב ולחזור לתפקוד. ביום שלישי עשיתי בדיקת דופק מתוך מחשבה שאני בשבוע 7+יום. לא ראינו דופק והרופא ראה קוטב עוברי קטן (עיגול קטנטנן על המסך) ומדד אותו וזה הראה לו שהוא מתאים לגודל של שבוע חמש וחצי. בהתחלה הייתי בסדר עם זה היום היה לי התקף חרדה נוראי ורק עכשיו נרגעתי קצת. אני צריכה לחכות עוד 10 ימים כדי לעשות שוב בדיקת דופק וזה ממש ממש מורט עצבים...קשה.... יש לי כבר סיוטים בלילות שאין דופק ואני צריכה לעשות גרידא ושוב התקפי חרדה. איך מתמודדים? בכלל, איך מתמודדים עם חרדת הציפיה הכל הבדיקות בהריון? איך אני כחרדתית יכולה לעזאזאל להתמודד עם כל ההריון הזה והמתח שהוא טומן בחובו? זה ממש פוגע לי בתפקוד, אפילו שאני עם תרופות. הואבן לא עוזר בכלל ומסתבר שאי אפשר לתת לי דברים אחרים. אני מרגישה שיש לי טראומה של ממש מהחרדות. הפחד הכי גדול שמציף אותי הוא הפחד לבריאות הנפשית שלי. מפחדת שאתמוטט, שהחרדות יחזרו וימוטטו אותי, שאשתגע, שיהיה לי דכאון אחרי לידה, שאאשופז וכד'. אשמח לעצה, לעידוד, להרגעה. האם יש לי סיכוי לעבור את זה ולצאת עם הבריאות הנפשית שלי בשלום?

שלום פרח, ראשית, אני מחזיקה לך אצבעות שההריון תקין ושהדברים יסתדרו. לגבי שאלותייך, אפשר בהחלט לעבור הריון ולצאת ממנו בשלום מבחינת הבריאות הנפשית, אבל צריך לדעת שמדובר במסע לא פשוט שעתיד להימשך זמן רב... לקראת מסע כזה חשוב להיערך מבחינת מידת העומסים שאת לוקחת על עצמך (עבודה, לימודים, בית - בכל תחום השאירי רק מה שבאמת הכרחי), ומבחינת קבלת עזרה ותמיכה (כדאי לבנות לעצמך "קבוצת תמיכה", שניתן לשתף בה כל מי שעוזר - בן זוג, הורים, חברות, טיפול פסיכולוגי, יוגה והרפייה, קבוצה של נשים בהריון ועוד, אבל חשוב להוציא ממנה את מי שמקשה עלייך להתמודד). החזיקי מעמד ובהצלחה, אורנה ראובן-מגריל