אדם גלמוד - מה יש לו בחייו?

שלום על משקל שירו של דני ליטאני - "אדם זקן, מה יש לו בחייו?" אני שואלת כל חיי "אדם גלמוד, מה יש לו בחייו?" למה כבר נשאר לו לצפות? אני בת 40, מתגלגלת בחיים ללא כל מטרה אמיתית, כמהה לאהבה, חום וקירבה וכמו משה, משקיפה אל הארץ המובטחת ולא באה בה. ובאמת מה יש לו לאדם בחייו אם אין לו משפחה משלו או מסביבו, אם ידידיו ספורים ולא מספקים נחמה, אם עבודתו סתמית וזמנית, כמו כל דבר בחברה המודרנית, ונפשו משתוקקת אל מה שלא בנמצא? בעבר יעצו לי לנסות ולחיות כל יום לעצמו, מין עצה שמרבים לתת לכל המכורים למיניהם (שגם אני ביניהם) כדי שיוכלו להיגמל ממה שהם מכורים לו ומזיק להם, אבל זה בלתי אפשרי, כי הזמן הולך ואוזל והחלומות מתרחקים..האם עלי להיגמל מחלומותי? סתם הערה בשל הסמיכות ליום השואה: כבת לניצול שואה, שכל משפחתו הקרובה נכחדה בשואה ושני ילדיו עריריים יהיו לנצח, אני מרבה לתהות מה הטעם בחיי, וגם, לבטח תזדעזעו, מה הטעם בלשרוד את השואה, אם בסופו של דבר ממשפחתך לא יוותר כל זכר, גם אם באיחור "קל" של דור או שניים. טיפול פסיכולוגי אינו עונה לשאלות כגון אלה, מנסיון.. תודה על תשומת הלב גלמודה

שלום לך גלמודה, את צודקת מאד. טיפול פסיכולוגי, כמו שהזכרנו כאן לא מעט, לא מתיימר לסלק את תלאות הקיום שלנו. הוא רק מושיט יד, מלווה, מנסה לתת תחושה של 'לא לבד'. דווקא היום שמעתי אנשים שמדברים על הקושי שלהם 'לילל על עצמם' אחרי שנחשפו לסרטים ותכנים מהשואה. משהו בפרופורציות קצת משתנה בימים כאלה. הכל מתגמד ונראה קטנוני מול זוועות המלחמה ההיא. יש לי הרגשה שעבור אביך, ניצול השואה, הקיום שלך אינו חסר טעם ומשמעות. מסע החיפוש אחר אותה משמעות היה ונשאר נחלתו של האדם היחיד, הבודד. גם אנשים מוקפים במשפחה אינם פטורים ממשימה זו. מבחינות רבות, כל אחד ואחד מאיתנו עומד על הר נבו משלו, משקיף אל ארץ לא יבוא בה, ונאלץ להתמודד עם מפח הנפש הכרוך בידיעה זו. אני מאחלת שיימצאו לך הכוחות לצלוח את המשך המסע שלך לילה טוב ליאת