בוז לקיום האנושי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום, לאחר כך וכך שנות חיים הפנמתי את "המסר": בחברה אסור להיתפס כחלש, פגיע או רגיש. יש להעמיד פנים, בהתאם ליכולת, ולהימנע ככל האפשר מכל חשיפה של עצמך האמיתי (כשהוא חלש יותר). אז אני משתדלת להעמיד פנים ככל יכולתי אך בה בעת בזה לקיום האנושי על כל אותם קודים איומים הנהוגים בו. מכל מה שראיתי סביבי, אנשים מקיימים כך מערכות יחסים ארוכות שנים, ללא כל חשיפת רגש כאב אמיתי, כיון שלא רק שלא תבוא הזדהות, אלא להיפך, עוד עלולה להגיע שמחה לאיד. מאידך, כשאני ניסיתי לקיים מערכות יחסים קרובות, שבהן יש אותנטיות והבעת רגשות אמיתית, בסופו של דבר נענשתי על כנותי: בין אם ע"י אנשים חסרי גבולות, שלא לומר מופרעים, שניצלו את חולשתי וניסו לתמרן אותי, ובין אם עי מי שאפיינו אותי "כבעלת צרכים מיוחדים", שלא נענו בילדותי. אחרים סתם נבהלו, נרתעו, ברחו או סתם הפגינו אגואיזם אטרקטיבי. טוב, אז הבנתי שנולדים לבד, מתים לבד וגם כנראה חיים לבד, רק למה כולם כל כך מרוצים מהחיים, לעזאזל?
אף אחד לא מרוצה מהחיים!
שלום יאנה, את צודקת. זה באמת יותר בטוח להעביר חיים שלמים עם מסכות, הגנות וחומות בצורות. חייתי (ואני עדיין חיה) ככה שנים. אבל ב א י ז ה מחיר? ומה עם להרגיש, ולחוות ו...לחיות? אני עושה ממש בימים אלה מאמצים כבירים כדי להשתנות ולנסות וללמוד לאט לאט בצעדים קטנטנים להוריד את המסכות, ההגנות, הקליפות והחומות שנמצאות עלי וסביבי בתקווה אחת קטנה, שזה לא מאוחר מידי. ועוד דבר שגיליתי, אם בתוכי אני מרגישה חלשה, פגועה, ממוטטת, זה לא ממש מקל עלי שאחרים חושבים שאני נורא חזקה. לפעמים אפילו להיפך... יעלה
היי יעלה. אני כל כך מתחברת למה שאת כותבת כאן בפורום... את בטוחה שאנחנו לא מטופלות אצל אותו אחד? סתאאאאאאאאאאאאאם. אני פשוט עוברת תהליכים מאוד דומים לאלה שלך. נהנית לקרוא אותך הדר
באמת בשנים האחרונות,בעיקר, הקיום האנושי נהפך ל'מלחמה מתמדת',{ואל תעלבי(לפי שמך נראה לי שאת עולה חדשה,ואין כוונתי לפגוע במגזר מסויים-אלא רק להציג עובדות)},כי עם התגברות העליה על כל מקום עבודה למשל יש ביקוש רב,ולכן צריך 'להילחם' על מקומות עבודה,וכמו-כן יש יותר בחורות מבחורים- גם על זה צריך 'להילחם',ולכן הן המעסיקים והן הבחורים - מרגישים שזכותם לנצל את המצב הקיים, ו'לשחק' עם אנשים ועם רגשותיהם,וכמובן שיחס זה (מצד מעסיקים) הוא בעיקר כלפי נשים ופחות כלפי גברים; כי אם את לא 'תאמרי אמן' על כל מה שהבוס אומר לך ותדרשי לשמור על זכויותייך,הוא יודע שמיד יש לו אפשרות לפטר אותך ולקחת מישהי אחרת שתסכים לכל תנאיו,וכך זה גם עם בחורים פנויים - הם יודעים שיש הרבה בחורות פנויות, אז למה לא 'לנצל בחורה ולזרוק אותה',הרי מיד אותו בחור יוכל לעבור אפילו 'בלי הנד-אף' לבחורה הבאה,וכך הלאה. אני מצטערת שאני נשמעת ממורמרת כ"כ אבל מה שכתבה יאנה פשוט כ"כ קומם אותי, כי הוא מאוד נכון,בעולם הזה אפילו בבני-משפחה אסור לתת אמון מלא-כי הם אח"כ מנצלים את אותן 'נקודות-תורפה' כלפיך לרעה,ובטח שאי-אפשר לבטוח במעסיק ולוותר למענו על משרות אחרות ולא להאמין אפילו לרגע להבטחותיו,ובמיוחד אסור לבטוח במילים יפות של בחורים יפים - כי הם מרשים לעצמם הכי לנצל בחורות.
יאנה שלום, כתיבתך נוגעת ללב, נוגעת באנשים אחרים (ראי מהתגובות שקיבלת) אך גם נוגעת בשאלת יסוד במערכת יחסים - היכולת להיות אמיתי , כנה, לחשוף את עצמך ולא להיפגע. אני מקווה שבמערכת היחסים הבאה תפגשי את בן הזוג שידע להעריך כנות ולא לנצל כנות. יתכן שאז תחושתך לגבי הקיום האנושי תשתנה. בברכה, גדעון
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
