כתיבה למטפל

שלום לכולם, אני פותחת שרשור חדש במקום להמשיך את השרשור הארוך והמרתק של נורית מתחתית העמוד. גם נורית וגם ליאת הציעו לי דרכים שונות של כתיבה למטפל כדרך לפתור את האוטיזם שתוקף אותי לעיתים במהלך פגישה (כמובן שלא נורית, ולא ליאת השתמשו במונח הזה:-). ליאת הציעה לכתוב ולתת מודפס, או במייל ונורית הציעה להדפיס את התכתובת כאן. הנושא הזה, של כתיבה בטיפול נפלה אצלי בדיוק בסיומם של יומיים שאני עסוקה בדיוק בזה. אני כותבת הרבה לעצמי בין הפגישות. מספר פעמים אמרתי למטפל שלי שלא רק שאני לא מסוגלת להגיד את הדברים בקול אלא לא מסוגלת להראות לו גם את הכתיבה הלא מסוננת שלי. זה התכנים עצמם שקשים לי לשיתוף ולא כל כך דרך הביטוי. אתמול חזרתי בשעת לילה מאוחרת, מוצפת כולי מאיזושהי סיבה, וכתבתי וכתבתי. ברור היה לי שאם רק היה לי את המייל של המטפל שלי, הייתי פשוט לוחצת send בסוף הדברים בלי לחשוב הרבה, לאור הסערה שהייתי נתונה בה. ברור לי שעד הפגישה הבאה הדברים שוב יראו לי רחוקים ואולי אפילו טפשיים.וברור לי גם שאם היה רואה את הדברים שכתבתי זה יכול היה לקדם אותנו מאוד. וכאן השאלות: האם אתם מרגישים נוח יותר עם הכתיבה כדרך לשתף, האם זה מקובל לתקשר בדרך הזו, כי הרי אז, איפה פה השיחה? איך זה עובד, מקריאים, נותנים לקרוא, משאירים דף מודפס בסוף פגישה? ובעיקר, האם זה מקובל לבקש את המייל של המטפל ולהטריד אותו במהלך השבוע? אני כל כך מקפידה שלא ליצור איתו קשר בין פגישות גם אם אני נורא רוצה.זה תמיד מרגיש לי חודר לפרטיות. ולנורית, לפחות כרגע, להראות את התכתובת כאן זו לא אופציה. משום מה חשוב לי שלא ידע על ההשתתפות שלי בפורום. לא יודעת למה. אולי זה ישתנה. יעלה

טוב, אני לא אפתח עוד שרשור, אבל אני רוצה להגיד לכולם כאן, שהפורום הזה עזר לי בענק לשרוד את החג הזה. נפלו עלי יומיים של חתיכת סערה, אחרי פגישה מאוד בעייתית עם המטפל שלי. זו פעם ראשונה שפורום אינטרנטי תופס אצלי מקום כזה ומוזר לי אפילו להודות בזה, כי אני לא מצליחה עד הסוף, לפענח לעצמי את סוג העזרה שהתמיכה הוירטואלית מספקת לי. אז תודה ענקית לכולם, אני יוצאת קצת לראות אנשים אמיתיים, עם פנים וכאלה. מוזר. ו-ו?ואי ו?ואי ו?ואי, איזה מזל שמיד עם תום החג מגיע לו סוף שבוע. אחרת לא הייתי שורדת את מחר. שוב תודה, יעלה

יעלה יקרה, רק על עצמי לספר ידעתי... אני כתבתי, ולאחר תקופה ארוכה החלטתי להקריא לה את הדברים. הפעם הראשונה הייתה מאוד מאוד קשה. מאוד מאוד מביכה. הוספתי את הרקע לכל קטע שנכתב. מה נכתב מתוך סערה, מה נכתב מתוך בכי ומה מתוך כאב. גם אם אחר כך הדברים נשמעו לי מפגרים\ילדותיים\מתבכיינים זה מה שהרגשתי באותו רגע. הכי אמיתי שיכול להיות. אני אישית לא זכיתי לתגובה מרשימה מצידה. רק לשאלה: איך אני חשבתי שהיא תגיב... ואני בכלל הייתי עסוקה בלהוציא את זה החוצה ולא בתגובה שלה... אין לי מושג איך זה עובד עם אי-מיילים. בזה לא התנסתי. אני רוצה מכאן לעודד אותך לנסות כי אסור להתייאש. תנסי, מה כבר יכול להיות. ואנחנו כאן כדי לשמוע ולהחזיק אותך במידה וזה לא ילך כל כך טוב... מאוד מקווה שזה לא יקרה. אני בהחלט מבינה ללבך ברצון לא לחשוף את הפורום. להשאיר אותו טהור\נקי\אנונמי. אני מקווה שאת מבלה עכשיו עם אנשים אמיתיים עם פנים וכאלה... (-: שמחה להיות כאן בשבילך. ממש כמו שאת כאן בשבילי. אז אין על מה להגיד תודה... נורית

גם אני לא כ"כ רוצהשהמטפל שלי ידע על השתתפותי בפורום,ולכן כשהרגשתי צורך להגיד לו דברים שלא הייתי בטוחה שאוכל לומר,הדפסתי אותם בWORD והראיתי לו.

יעלה יקרה, לי, אישית, יש ניסיון מוצלח עם כתיבה של מטופלים. זה יכול להיות דף עם נושאים לדיון, דף עם סיפור קשה, או יומן חלומות שמגיע אלי 'חם מהתנור' דרך המייל. במקרה שלי, בדר"כ אני קוראת את הדברים בעצמי לפני או תוך כדי הטיפול. כמובן שעל האופן בו הדברים יגיעו למטפל יש צורך לדון איתו ולוודא איזו מן הדרכים מקובלת עליו ונוחה לו. חייבת להודות שגם כמטופלת נתתי למטפלת שלי לקרוא תיעוד בהיקף מכובד של אירוע מרכזי בחיי. שמחה לשמוע שהצלחנו לעזור קצת במשך החג. שיהיה לך איוורור נעים הערב, ובזהירות עם המופלטות... ליאת

פעם קראי בפורום השכן של ד"ר רובנשטיין שדוקא הוא לא בעד כתיבת מיילים למטפל הוא כינה מטופלים כאלו "מטופל דביק" הפסיכולוגית שלי דוקא מעודדת אותי לשלוח לה מיילים שונים(בכלל בתקופהה של פלאשבקים זו הצלה) אני חושבת שיש בכתיבה משהו הרבה ביותר פתוח דוקא משום שהוא כאן ועכשיו במימד וירטואלי שמשחרר עכבות ומאפשר כתיבה פתוחה.. כל פעם לאחר התכתבות מסוימת הפסיכולוגית שלי מציינת כמה זה מוזר הפגישות משום שהם מאוד שונות והרבה פחות פתוחות, אז המיילים מאפשרים להעביר בצורה קלה יותר הרבה דברים. ומצד שני(לא דנו בזה) אני חושבת שיש בזה משהו המנעותי מפני שהיכולת לשבת מול אדם ולספר לו חוויה קשה שונה מהיכולת לכתוב זאת בלי לראות אותו (זה הרבה יותר קל) לכן אולי מייל זה מקור תמיכה , ופתח להעביר מסר קשה אבל (אני לא מבינה בתחום הזה ך כך אני חושבת) לא כדאי שזה ישאר ברמה זו כי זה לא בדיוק "העבודה" שצריך לעשות. הרבה פעמים המיילים מחליפים לי את הצורך לפגישות ואין לי תחושת צורך להגיע או ללכת לאחר מכן מה גם שיש לי תחושה שהפגישה מקלקלת חלק "מהפתיחות" שהייתה קיימת היא איכשהו מקבעת .. אבל מה לעשות צריך ללכת אחרת גם מיילים לא יהיו (-:

היי יעלה כפי שכתבתי בעבר, אני כותבת לעצמי בין הפגישות, ולעיתים מראה לו מה כתבתי. היתרון בזה הוא שאני כותבת את הדברים בתוך "סערת הרגש", וכשאני מקריאה אותם, זה מאפשר לי להביא את הדברים כהוויתם. זה אף פעם לא כמו לספר לו ממרחק של זמן מה היה ואיך הרגשתי. אני לא נותנת לו לקרוא, אלא מקריאה לו. (כנראה שזה עוזר לי להשאיר את תחושת השליטה אצלי, לשים את ההדגשים הנכונים במקומות הנכונים... לקרוא באינטונציה הנכונה לי....אבל אני לא מצנזרת מתוך החלטה, והוא יודע. אני מקריאה הכל). לגבי מיילים בין הפגישות, הרעיון אפילו לא עלה, מעניין... הוא כן מאפשר לי להתקשר כשאני זקוקה. ואני עושה זאת לעיתים. פעם אחת סיפרתי לו על הכתיבה בפורום, כי היה חשוב לי להראות את התשובה שקיבלתי. אבל לא הייתי רוצה שיקרא אותי כאן.... זהו הדר

הדר, נשמע שיש לך מערכת יחסים מופלאה והדדית עם המטפל שלך. איזה כיף! רחל, הנקודה שאת מעלה היא בהחלט אחד החששות שלי, שיהיה לי עוד תירוץ להימנעות, בחיים ובטיפול. אבל נראה לי שכפתרון נקודתי כדאי לי לנסות את זה באיזשהו אופן,כדי לפרוץ איזה מחסום שאני לא מצליחה להתגבר עליו דרך דיבור. לילה טוב, יעלה