המילכוד בהתגלמותו, מסתיר טפח וחושף טפחיים
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
יש דבר כזה, מטפלים עם אישיות מוחצנת, שמטפלים בשיטה הפסיכודינמית או שזאת בד"כ נחלתם של המטפלים הפסיביים והמופנמים יותר באישיותם הטבעית? מטפל עם אישיות מוחצנת מן הסתם יהיה גם מטפל "מתגרה" וממקד, כזה שלא נותן למטופל להתפלסף יותר מדי ולהתחבא מאחורי מחסומיו ויעזור לו לחשוף את המצוקות שלו אולי קצת בכח אבל ביעילות או שהוא עלול, לא עלינו, לבחור להיות פסיבי משיקול מקצועי? לא יודע אם יש טעם להתחיל לחפש, אבל זאת שאלה חשובה שמטרידה אותי כבר הרבה זמן ותשובה אין, ולא יודע אם זה קריטי או לא עבורי להצלחה בטיפול?
שואל יקר, שאלת שאלות קשות. אני מבטיחה לחשוב עליהן קצת. ובכלל לא בטוח שיהיה לי משהו מעניין לכתוב... בכל אופן כרגע אני חושבת שכל דבר שהוא בהגזמה הוא לא טוב. לא טוב מטפל שדוחף את המטופל. ולא טוב מטפל פסיבי לחלוטין. נורית
שואל יקר, השיטה הפסיכודינמית כבר מזמן אינה נחלתם של פסיכואנליטיקאים מהמהמים, עם מבט נוגה ומקטרת. נדמה לי ששמענו כאן לאחרונה על טיפולים דינמיים שהומשלו לסערה, למריבת אוהבים (או, לא עלינו, מריבה-מריבה), למאבק כוחות, ועוד. נדמה לי שמעבר להכשרה הדומה שלהם, המטפלים (מכל הגישות) הם עם גדול ורב, עם שונות מרשימה כמעט בכל אספקט אנושי. זה נכון שמטפל אחראי יאפשר את המרחב ההכרחי עבור המטופל, ויסיג את עצמו ואת צרכיו ככל האפשר מן הסיטואציה הטיפולית. אין זה אומר בהכרח שישתוק! אין ספק שהתאמה בין אישיותו של המטפל לצרכיו של המטופל יכולה להיות חסכונית להפליא ולשפר את סיכויי ההצלחה של הטיפול. בשמחות ליאת
יש תחושה מרגיזה כבר מתחילת הטיפול שאין התאמת אישיות כמו בטיפול קודם שהופסק די מהר, למרות שאני ממשיך להשאר שם כבר די הרבה זמן. איכשהו לא נראה לי העניין של להתחיל להתייעץ עם גורם מטפל נוסף כדי לבחון את הטיפול הקיים, הייתי רוצה להיות מסוגל להגיע להחלטה בעצמי לגבי אם זה נכון ומתאים לי להמשיך. למה זה כל כך מסובך? המטפל ציין כבר מזמן שדוקא בגלל שאני מרגיש לא נח זה טוב, כי זה מאפשר לגעת בדברים הכואבים אבל אני עדיין חולק עליו ומרגיש שמשהו מפוספס וכל הזמן וטוחן לעצמי את המח עד מוות במחשבות וניתוחים במאמץ להבין מה מפוספס. נדמה לי שזה מן סוג של נסיון להתנתק ולהתרחק כדי לבחון את הדברים מפרספקטיבה אחרת אבל הסבל הוא איום ונוראי עד כדי חשש לנזק "תוך גולגתי" מרוב מאמץ מחשבתי. כבר מתעוררות אצלי כבר ספקות אם לא מדובר בסוג של הרס עצמי.