שאלה

שלום רב, ברצוני לשאול אותכם שאלה: אני בן 23, בן להורים שנשואים 28 שנה. להורים יש כל אחד סיפור חיים קשה עוד מהבית, שאותו הם נושאים הלאה איתם.חוץ ממני, יש לי עוד 2 אחים: אחות בת 17 ואח בן 27 שלא חי בבית כבר. זה מספר שנים שבכל תקופה מסוימת מתרחשת מריבה ביניהם, שלעיתים אף מגיעה לאלימות פיזית "קלה מאוד" (השלכת כוס תה וכדומה). הבעיה היא שהאמא עברה שינוי משמעותי בחייה, וקיבלה טיפולים ממספר גורמים (הילינג, הומאופתיה) ולעומת זאת אבא נשאר באותו מקום תקוע. האמא לא רואה אותו כשותף מלא וכאחד שנשאר ילד מאחור ולא התקדם, ולא רואה את העתיד. יש לציין, כי בכל ריב מחדש האיומים לגירושין חוזרים על עצמם, רק שהפעם התוצאה הופכת ליותר ממשית. בנוסף, אמי באופן קבוע מתחרה באחותי על היחס מאב המשפחה, כאילו שמדובר בתסביך אלקטרה, ולכן מבקשת תמיד שאב המשפחה יצדד אותה (את אמי) בכל מחיר, גם במחיר של אי כיבוד הבת (כבוד מינימאלי). אני בהתלבטות לאיזה טיפול לשלוח את אב המשפחה, מכיוון שהאמא נמצאת כרגע בטיפול הומאופתי צמוד. כמו כן, יש לציין שזו הפעם הראשונה שאב המשפחה מסכים ומכיר בעובדה שהוא זקוק לטיפול הזה, רק שמהידע הכללי שלי אני יודע שטיפול פסיכולוגי, לדוגמא, לא יעיל במקרים האלה והוא מתמשך לאורך זמן רב ללא הואיל. אשמח לקבל מכם ייעוץ בהקדם האפשרי. בכבוד רב.

שלום a מאוד יפה בעיני שאכפת לך ממה שקורה בין הוריך. יחד עם זאת צרמה לי השאלה שלך: "אני בהתלבטות לאיזה טיפול לשלוח את אב המשפחה". אבא שלך כבר "ילד גדול", והוא צריך ללכת לטיפול בעצמו ומרצונו. נראה לי שהבעייה המרכזית שנוצרה במשפחה שלכם היא בדיוק זאת, שמתייחסים לאבא כאל מי ש"נשאר באותו מקום תקוע. האמא לא רואה אותו כשותף מלא וכאחד שנשאר ילד מאחור ולא התקדם". אני מניחה שלא קל לאבא שלך עם ההתייחסות הזאת אליו, ויכול להיות שזאת הסיבה בגללה הוא מרגיש צורך מפעם לפעם לתבוע את מקומו בבית, גם אם בדרך שלילית ואלימה. אני חושבת שכדאי לערוך שיחה משפחתית בוגרת ומכבדת, ולבדוק יחד מה נכון להורים שלך. בתחושה שלי, נכון להמליץ (להמליץ, לא לשלוח...) על טיפול זוגי. כך גם לא תהיה לאבא שלך תחושה ששולחים אותו ל"תיקון", אלא שהוא ואמא הולכים יחד לטפל בזוגיות שלהם. אגב, 28 שנים ביחד זה המון זמן, והזדמנות נהדרת לעבוד מחדש על הזוגיות, שתמיד מקבלת פנים אחרות עם עזיבת הילדים את הבית. יום טוב וחג שמח הדר

אני מאוד מסכים עם הדברים של הדר. חוץ מזה, חשוב לזכור שלא רק שלכל אחד מההורים שלך יש הסטוריה, גם לך יש כזו. ההסטוריה שלך כוללת מגיל צעיר מצבים של מריבות אלימות בין ההורים וחשש שהכל עומד להתפרק. שהקליפה שמחזיקה את הקיום שלך נסדקת ועוד מעט לא יהיה לך בית והורים... זו גם החוויה שאני מרגיש כשאני קורא את ההווה שלך- פחד שלך שהכול יתפרק ותישאר בלי כלום. אני חושב שלצד הדאגה להורים ולאחות שסובלים כל כך, מגיע לך לחשוב על עצמך ולהיות בטיפול משלך. אני חושב שבמקום "לשלוח את האב" (אבא שלך או "האב"?) אולי נשלח את ה"בן"? טיפול פסיכולוגי מאוד יעיל, תאמין לי... לא תמיד זה כל כך ממושך, לפעמים דברים זזים די מהר כשלומדים להסתכל עליהם. חוץ מזה, די להתמקד בהורים, גם אתה קיים לא? תסתכל בראי... יהיה טוב. גוד

שלום רב, הדברים שכתבו לך הדר וגוד נכונים ויפים. לא הייתי יכולה לנסח זאת טוב יותר. הייתי מבקשת רק לחזק את המחשבה על טיפול זוגי (או משפחתי - דיווחת על קואליציות תוך-משפחתיות מזיקות) להורים, גם בשל העובדה שטיפול הומיאופטי אינו בהכרח מכוון לקשיים הנפשיים העמוקים (ואולי אני לא יודעת - אין לי כל הבנה בתחום זה), וגם כדי לשחרר אותך מהאחריות לחייהם המשותפים. זוהי אכן אחריות של שניהם! גם אם יבחרו שלא להגיע לטיפול כזה, אני מציעה לך להתמקד כרגע בבניית חיים משל עצמך, בנפרד מתלאות הזוגיות של הוריך. בהצלחה וחג שמח ליאת