אבחנה פסיכיאטרית

שלום, אני בת 18 ולפני כשנתיים או יותר איבחנו אותי כסובלת מ*דיכאון* ו*חרדה*. על פי הסימפטומים שלי אני בטוחה בזה שיש לי הפרעת אישיות סכיזואידית, זה נראה לי קצת מוזר ואני חושבת שלא איבחנו אותי כראוי. זה אפילו קצת מעליב שמחליטים שאני סובלת "רק" מדיכאון ,הרי שדיכאון זה משהו שנוצר עקב משהו אחר, הדיכאון נוצר עקב בעיות אחרות שהם דפוס אצלי במוח שאין לו בהרכח קשר למתרחש מחוצה לו, והמכלול של הפרעת האישיות קיימת בי בנוסף לדיכאון, שדעתי נוצר עקב ההפרעה. כל הזמן כותבים בפירוט למאפיינים של מחלות שלא ניתן לאבחן עצמית וכי המאפיינים קיימים בכל אדם בדרגה כזאת או אחרת, אני מאמינה שכשהמאפיינים הם משהו עיקבי אצלי זה נחשב למחלה, לא?, ואם לא, אז מה באמת המאפיינים של המחלות האלה אם לא המאפיינים שאתם מפרסמים? מה עומד מאוחרי זה באמת? זה יכול באמת להטעות אנשים ואם זה לא כלכך *פשוט* אולי עדיף שלא יפרסמו את זה להמון הסקרן. הייתי רוצה לדעת מה הם הקריטריונים על פי אתם מסווגים אנשים על פי מונחים פסיכיאטריים רייקים. תודה

לסכיזואידית שלום, האבחנה הפסיכיאטרית שייכת אכן לתחום הפסיכיאטרי של האבחון. ישנם כמה ספרי אבחון פסיכיאטרים , שמהווים מעין "ספר בישול" של אבחנות. כך למשל , את יכולה להיתקל במונחים כגון: DSM-4, או ICD-10 . אלו השמות של מדריכי הסיווג הפסיכיאטרים. על מנת לקבל אבחנה צריך לעמוד בקריטריונים מסוימים האופינים לכל אבחנה ואבחנה. לגבי ההעלבות מכך שאובחנת כסובלת רק מחרדה ודיכאון ולא מהפרעת אישיות. ישנה גישה שלא לאבחן הפרעות אישיות עד גיל 18, שכן האישיות הינה בתהליך התבגרות והתהוות. יתכן שזו הסיבה. בכל מקרה , לא מומלץ לבצע אבחון עצמי. תופעה מוכרת בקרב תלמידי פסיכולוגיה, היא לזהות אצל עצמם את כל המחלות וההפרעות הקיימות מהרגע שלמדו עליהם. ולחובבי ההומור שבינינו, האם קראת את "שלושה בסירה אחת" - שם ג'רום (נדמה לי) קרא ספר רפואי ומצא אצל עצמו את כל המחלות מלבד עווית הרחם . כך שבכל מקרה אבחנה עצמית על סמך קריאה בלבד אינה מומלצת. בברכה, גדעון

שלום גדעון, אכן חשדתי שזה ככה ושאכן התעלמו מן הסימפטומים שלי כי הייתי מתחת לגיל 18, ולכן זרקו לעברי מונחים כמו דיכאון וחרדה (שלדעתי הם ממש לא שורש הבעיה) בכדי לגרום לי לחשוב שהכל בסדר אצלי. באמת שאני לא מבינה איך לסווג אדם כחולה בהפרעת אישיות בגיל 20 זה יותר נכון מלסווג בן אדם ככזה בגיל 17. האם יש יוצאי דופן בעניין הזה? והאם כשפסיכיאטר מזהה סוג של הפרעה אצל בן נוער מתחת לגיל 18 הוא מתעלם מכך? עד כמה ממהרים לסווג בן אדם כחולה בהפרעת אישיות כלשהיא? האם בכלל הסיווג הזה עוזר במשהו חוץ מלעזור למטפל לדעת *בדיוק* איך לטפל בו? תודה בכל מקרה ויום טוב.