זה נשמע לכם סביר?

אני כבר לא יודעת מה לחשוב - אולי תצליחו להאיר את עיני אני בטיפול כבר שנה וחצי - בעצם קצת יותר. בהתחלה היה לי מאד קשה להתחבר למטפלת ולא יודעת למה לא עזבתי. היא טענה לאורך כל הדרך שהבעיה היא אצלי ולא בטיב הקשר ביננו (לא במילים האלה אבל זה היה המסר הכללי). היה משבר גדול כבר הייתי על סף עזיבה אבל בסופו של דבר החלטית להשאר. אין לי דרך לדעת כי אני לא ממש מבינה בתחום, אבל אני חושבת שהיא טובה ומקצועית. אין לי טענות כלפי המקצועיות שלה או משהו כזה, אבל אני חושבת שלפעמים היא ממש לא מבינה אותי. כאילו שאנחנו על קווים כאלה שלפעמים נפגשים וגם הרבה לא. כשאני בתקופות קשות היא מאד מתגייסת ועוזרת וזמינה ומצד שני לפעמים היא אומרת משהו שאני ממש לא מבינה מאיפה היא מביאה את הדברים. קשה לי להסביר בדיוק מה זה - תחושה חמקמקה כזו אבל אני חושבת שקשה לה להבין אותי באמת, לעומק, עד הסוף. יש חיבור טוב בעיקר כשאני במצוקות גדולות - או בגלל שלשם פשוט יותר להתחבר, כי שם הכל חשוף וגלוי ומאד פשוט לכאורה, או בגלל שאז כל ההגנות שלי נופלות מולה ואני רק צריכה מישהו שיאסוף אותי. כבר חצי שנה בערך אני מרגישה שגם אם יותר טוב וגם אם פחות טוב, אני נשארת בטיפול הזה. אני כבר מושקעת שם רגשית, היא כבר מכירה אותי ואני צריכה את היציבות. לפני כמה ימים נפגשנו והיתה פגישה שבה כאילו ישבתי מול מישהי שלא מכירה אותי. היו לה אמירות שגרמו לי להרגיש מאד לבד. אמרתי לה והנושא דובר ופתאום שוב חזרו כל המחשבות שלי על עזיבה. אולי אני בעצם נשארת במקום שלא מתאים לי? זה נשמע לכם הגיוני שאחרי שנה וחצי אני עדיין מרגישה ככה? שזה לא "יושב" טוב כל העניין הזה? זה לא אמור להיות השלב שבו יודעים אם זה זה או לא? אני חושבת שטיפול מאד דומה לזוגיות - אם הייתי בזוגיות כזו, בטח כבר הייתי עוזבת, לא? מה דעתכם?

זה נשמע לי סביר שגם אחרי חצי שנה יהיו עדיין לבטים-לגבי המטפל,לגבי סוג הטיפול, ואינני יודעת בדיוק איך להסביר זאת, זו (לפחות עבורי) תחושה של תלות מסויימת במטפל ובטיפול,שגורמת לי להרגיש שאני חייבת להמשיך את הטיפול ולהשיג את המטרות שאני רוצה מהטיפול,גם אם המטפל/ת 'לא מבינים אותי' ומעצבנים אותו,כי לטווח הארוך- הם מבינים יותר מאיתנו איך התנהגותינו פוגעת בנו ולכן הם רוצים שנכיר בכך שאותה התנהגות פוגעת בנו ובסובבים אותנו,ואולי גם משבשת את חיינו. אבל מה שלא מובן ל זה אם שיתפת את המטפלת שלך במחשבות על עזיבה או לא,כי אני מאמינה ששיחה כנה 'מהלב' יכולה לתרום המון לשיפור ולהעמקת הקשר בין המטפל למטופל. מקווה שעזרתי.

קראתי את ההודעה שלך פעמיים. לי עושה רושם שהטיפול טוב, החיבור הוא תהליך של בדיקות את המטפלת ונראה לי שזה קורה אצלך כל הזמן וזה מאד הגיוני. בעצם את מתארת תהליך שהוא נכון לרוב המטופלים בתהליך טיפולי. נושא העזיבה יכול להיות על רקע של בדיקה חוזרת, אם הטיפול טוב לא טוב.. לפי דעתי כן יש לדבר על זה עמה..ציינת שדיברת על נושאים אחרים אבל לא על נושא זה. וכדי להרגיע אותך, אני בטיפול כבר בשנה השלישית ועדיין יש פגישות שאני מרגישה החמצה/ שהיא לא מכירה אותי/ אומרת דברים לא קשורים/ מנותקת... אבל מנגד יש פגישות מאד טובות .. אחרי הכל גם היא בן אדם, זה לא קסם ומה שאני מביאה היא יכולה להתחבר ואם אני לא מדברת על נושא היא לא יכולה לדעת עליו עד שאני מעלה אותו... אני לא חושבת שטיפול דומה לזוגיות, בזוגיות לא אמורה להיות הכרות חד צדדית, הכלה אין סופית ואפמתיה של אמה לתינוקה. אבל כן צריכה להיות כימיה, ואת זה בן השורות שכתבת כן מצאתי... אולי תדברי איתה על זה, למרות שאולי זה מאד קשה. אני יודעת שמה שאת חווה כלפיה זו "מעבדה" קטנה למה שאת חווה בחיים האמיתיים בחוץ, אולי יש עוד אנשים עמם התחושות הללו עולות? בכל אופן לפי דעתי זו הזדמנות טובה לדבר על זה, על הרצון לעזוב, על זה שאחרי שנה וחצי את עדיין מרגישה כך, מה דעתך? בהצלחה ניבה

אני חושב שטיפול זה לא חתונה קאתולית כמו שחתונה זה לא חתונה קאתולית ומותר לשוב ולהרהר על זה, גם אחרי 11 שנה... גם אנחנו וגם המטפלים שלנו בני אדם עם תקופות, מצבי רוח והתפתחויות. אני מבין שדיברתם על הקושי שלה להבין ולגעת בחלקים מסויימים. אין שום סיבה להשאר במקום לא מתאים רק כי אולי משהו בך לא בסדר...יש לי הרגשה שהיא לא כל כך לוקחת אחריות על הכשלים שלה ואם אני צודק אז זו בעיה. אני לא חושב שמטפל תמיד צודק ואני לא חושב שאם יש קושי לחוש הבנה בטיפול זה תמיד בעיה של המטופל- בטח לא שנה וחצי. קרה שהיא הודתה בטעות?

שלום נתי, כן, המורכבויות שתיארת בקשר הטיפולי נשמעות לי סבירות. אני נוטה להסכים עם משהו שכתבו המשתתפים הנוספים בפורום, שטיפול דומה במידה מסוימת ל"מעבדה" בין-אישית, שמאפשרת לנו להסתכל מבעד ל"מיקרוסקופ" בדברים שקורים לנו גם במערכות יחסים אחרות. את התחושות שמתעוררות אצלך ביחס לטיפול כדאי לבדוק הן בהיבט של הקשר הספציפי בינך ובין המטפלת, והן בהיבט רחב יותר של מערכות יחסים שקיימת בעבר או שאת מקיימת בהווה. גם אם בעקבות הבירור הזה תגיעי להחלטה לסיים את הקשר הטיפולי, תצאי נשכרת מבחינת מה שאפשר ללמוד על עצמך בהתבוננות רחבה יותר. כך שמאוד כדאי לחזור ולפתוח את הנושא בטיפול... בהצלחה, אורנה ראובן-מגריל