לא גומרת

שלום, אשמח אם תוכלו להתייחס לאספקט הפסיכולוגי. אני בסוף שנות ה-20 ולאחרונה התחלתי לקיים יחסי מין עם בחור שהכרתי. מדובר במצב חדש עבורי, הינני בחורה פתוחה ומשוחררת ולמרות קשרים רבים שהיו לי לא הגעתי לאינטימיות עמוקה. יש לי תחושות מעורבות לגבי המין עם הבחור החדש.אני נבוכה משום שאני חסרת נסיון, בעוד הפרטנר שלי מיומן ביותר ומענג נפלא. אך, אני לא מגיעה למצב שאני גומרת לא באמצעות חדירה, לא באמצעות מין אוראלי או גירוי ידני. יש לציין שכן נהגתי לאונן ואני חוששת שאולי זה היה אינטנסיבי מידיי וגרמתי נזק לדגדגן?(באמצעות שטף חזק של מים?) דבר נוסף, בן זוגי למיטה התבדח על כך שלא ברור היכן הדגדן שלי כי יש לי מבנה שונה של הוגינה, הוא אמר שיש לי כל מיני קפלים (??), זה מאוד הביך אותי וקצת נכנסתי לחרדה שאולי זה דוחה אותו (למרות שהוא לא נרתע ממני). אני מרגישה משיכה מאוד חזקה כלפיו ויש רגעים שאני איתו ומרגישה ריקנות תהומית, זרות וקושי לתקשר איתו (חושבת יותר מידיי על מה שאני אומרת ועושה).. רעיונות? עצות? תודה

דלית שלום, כדאי לך גם להתייעץ בפורום "סקסולוגיה". לגבי האספקט הפסיכולוגי: את כותבת כי ישנם רגעים שאת מרגישה איתו ריקנות, זרות וקושי לתקשר (חושבת יותר מידיי על מה שאני אומרת ועושה).. נראה לי כי בשלבים ראשוניים של קשר הרבה פעמים מתקיימת חרדה של "איך אני נתפש בעיני בן זוגי". חרדה שכאשר היא שוככת מאפשרת לנו להיות קרובים הן לעצמנו והן לבן הזוג- וכך מתאפשר הדיאלוג של קשב לצרכים שלנו, הבעת הצרכים שלנו, בדיקה עם בן הזוג האם יכול לתת לנו מבחינה רגשית את הצרכים שלנו. במקביל כמובן קשב לצרכים של בן הזוג ודיאלוג לגבי צרכיו. כאשר החרדה של איך אני נתפש ונראה בעיני בן הזוג מתקיימת בצורה חזקה יש קושי רב להרגיש חופשי ופנוי להקשיב לצרכים של העצמי ובודאי להביע אותם. אני סבור שבהיבטים רבים במערכת יחסים מינית מתקיימים אותם כללים. כלומר ככל שהחרדה של "איך אני נתפש.." גוברת, כך היכולת להיות קשוב לעצמי ולגופי פוחתת. אני מקווה שהחרדה והקושי לתקשר הינם רק מרכיבים של תחילת הקשר ומאחל לך שבקשר הזה כן תצליחי להגיע לאינטימיות עמוקה ומספקת, בהצלחה, גדעון